|
|
עמוד:290
המרחב הדינמי של המציאות הרוחשת משמעויות פועלות , מאפשר לפעול לאורך משך התופעה בייחוד ואיחוד בריבוי ולהמשיך את תנופת החיים כ"נסתר והולך" למצב של התהוות משמעות אחרת , משמעויות אחרות במשך הרוחש . ואילו התבוננות סיבתית "חותכת" את משך התופעה ומגדירה אותה "תוצאה אחרת . " השפה האנושית עצמה , האטימולוגיה שלה , מקבילה לעקרון הסיבתיות . השפה היא פועל יוצא של תפיסת המציאות בהיותה אופן תקשורת אחד מני רבים שהחי משתמש בו , כמפורט ב"תורת המחוללים . " ולכן , השחרור מעקרון הסיבתיות בתפיסת המציאות יבוא בהדרגה תוך שינוי בשיח בין פנים לאחר , בין יחיד לקהילה ולסביבה , בשפה עצמה , בשיח האמנות . כל זאת בהיות המציאות האונטולוגיה עצמה התרחשות טרנסצנדנטית ההווה , רוחשת ומתהווה במשך העת , נמשחת בגשם בלתי פוסק של משמעויות , הפועלות ורוחשות את ההווה הנספג ונעלם ב"אין" ו"איננו" של העבר . כאמור לעיל , מרחב המשמעויות מאיץ את ההתרחשות ההווה כמו חמצן לבעירה , לנשימה , וכפי שהטבע מספקו , כך החי משתוקק וזקוק לו למשמעות הפועלת , למחיה . המציאות האונטולוגיה נמשכת והולכת אל המרחב המניע ומאיץ כ"נסתר והולך" בהתרחשות ההוויה הרוחשת . לפתע הקדמון של האלוהי מופיע / פותח לךוחה את גלגלי ההרה / ויש אל מתבונן במציאות / האפשךית בתקות אמת הדרך / הנפרשת כמחצלת מלכות ( משלי הנזיר עם גלימה זהובה לסוקרטס , ( 68 הכינון , הבינה הרואה , ההתבוננות על התופעה הרוחשת באספקלריית מרחב המשמעויות , היא שונה מהסתכלות דרך פריזמה הסיבתיות . המדע יכול להתמודד עם מספר סיבות סופי וקטן יחסית בקשת הפעולות האפשריות . כוח המחשוב שקיים היום עם עוצמת הננו טכנולוגיה , מול רשת הפעולות הנדרשות לחיותו של יתוש - הוא קטן מאוד , כמעט אפסי .
|
|