|
|
עמוד:251
קיימת תחושה , הרגשה , כי באשר אנחנו בהכרה מודעת , אנו שולטים טוב יותר במצבנו , לעומת מצב שאנו לא נמצאים בהכרה מודעת ( ישנים , חסרי הכרה . ( חלק מאתנו מתקשה להירדם ולישון רק מתוך החידתיות הפועלת בו , אך המערכת יכולה לידום גם בהיותנו בהכרה מלאה . הרי זה קורה מול עינינו , בכל רגע ורגע , מדום לב להתקפים אחרים המקפדים את חייו של אדם בשנייה , בהיותו בהכרה מלאה . הבטחת חיותנו לא רק נשענת על מעט משליטתנו בחיינו , אלא זוהי הפלטפורמה הגנרית , המערכת הזהה , מרכבת חיים חזקה השומרת על ייצוב אנרגיית החיות הרוחשת בנו בהתמרתן של המשמעויות לפעולות ( רהנורמליזציה , ( על הגוונים , המנעדים והאיכויות השונות של תרגומי המשמעויות לפעולות . לכן לוינס מכניס בפיתול גם את אלוהים מכיוון שהוא זקוק לפשר המציאות . תפיסתו הדואלית אמוניה על פי עקרון הסיבתיות מאפשרת לו "להביא , " להנכיח את האלוהים , " לייבא" את התיאולוגיה לאונטולוגיה . בעוד שלתפיסתי את המציאות על פי עקרון המשמעויות הפועלות , איכות ההכרה של המציאות מאפשרת לנו לראות עד ובתוך אותו מרחב אימננטי אינסופי רוחש במשמעויות פועלות . התרחשות זו בתוך המרחב , מפגשים וזיווגים בין ישים אונטולוגיים , בין ישים חיים , בינינו , ביני לבינך , אני אתה , פנים אחר , אני זולת , אנחנו , קהילה , סביבה - הכול תופעות רוחשות , משמעויות פועלות המפיחות בנו חיים . הפעמונים ממשמעים את השומעים , בשורה רוחשת , מתפשטת כגל עולמי , מתייצבים הקולות והצלילים בכיכר השוק , הרוח אומרת דברה , מתאזנים בעצמם אלי עולם , בקפה עם שמש אמסטרדמית , מים , שחפים והשהיה . לוינס נוגע לא נוגע במרחב . חש , נוגע ונסוג . מחד גיסא , הוא יכול לומר ש"כל אינטואיציה תלויה במשמעות שאינה ניתנת לצמצום לכלל אינטואיציה . המשמעות באה ממרחק גדול יותר מהאינטואיציה . "
|
|