|
|
עמוד:235
סובב למסובב - עם הגותם של ברגסון , לוינס , דלז וגואטרי וממצאים מדעיים והתבוננויות של שרדינגר , אהרונוב בום , אשל בךיעקב , אילון ועדיה ואחרים , שאכן מבינים שיש אפשרות להרחבת ההכרה ; כפי שהוסרל טוען בפנומנולוגיה , שתכליתה להרחיב באיכות התרחשותה , ומאחר שאנו מתבוננים על האפיסטמולוגיה כפנומנולוגיה , אזי יש ביכולתו של האנוש להרחיב את ההכרה ראייה . בפועל , במציאות הרוחשת בעצם הזמן הזה , בשנת , 2011 עדיין אנחנו מתבוננים על המציאות כסובב ומסובב , כסיבה ותוצאה . אנחנו מפעילים מארזים ומאתים שיווקיים ויצרניים תכליתיים , כלכליים , שיש בתוכם עקומות יעילות של תפוקה ורווח כספי , ומריצים את האנושות אל דרך המסתמנת כסדורה ומאורגנת , אך בפועל היא איננה ברורה , אלא עכורה , חרדה ונפחדת . החיבור , הזיווג הזה , בין התיאולוגי לאונטולוגי הרוחש , בין נפש לגוף כשתי יחידות שלובות , אך הפיצול והבידול בין השניים על אף הזיווג , הדואליות ביניהם , מחזקת לכאורה את הכוליות , אבל בפועל היא סוגרת , מצמצמת ומעוורת את כוליות ה"אני" מלראות ולתפוס את המציאות המתרחשת בפועל כחירות ושינוי - חירות הבחירה המחוללת אותי כ"אני" רציף , יחידני , משתנה וסופי באינסוף . מרחב תעלות המים הינו התרחשות של משמעויות פועלות , מ"הנני יהודה , " יחידני ה"אני" היחידני הרציף , ליונה ההווה פנים לאחר במרום הענף , יחד עם להקת היונים המפזזת , מחזרת , מנקרת , אוכלת ושוזפת את עצמה בהדדיות באותו חום של השמש האחת , המבעירה בנו חיים משותפים בשיח . ושוב הפעמונים מצלצלים קולם ביעף , חולפים במשטחי האור עד אופק מים ושמים . דקארט בהגיון השלישי , רואה ייצוג בדרגה גבוהה יותר של "יש"
|
|