|
|
עמוד:233
תפיסת השלמות של הממשות אצל דקארט שונה אפוא מיסודה מתפיסת הממשות על פי תפיסתי את המציאות כמרחב אימננטי של משמעויות פועלות . עקרון הסיבתיות מביא את דקארט להמשיג את השלמות הטהורה כנמצאת באידיאה האלוהית , במקור , באחד , הקבוע , הבלתי משתנה , עילת העילות . בעוד שעל פי תפיסתי את המציאות , המציאות אפשרית , היא לא הכרחית . המציאות מאפשרת את היבראותם ( טרנספורמציה , ( יצירתם של "ישים , " יחידי דוממים ויחידי חיים . המציאות כמרחב אימננטי הרוחש משמעויות פועלות מאפשרת את התנועה הזו , את המיתךיות של סופיות , של אותן ממשויות קונקרטיות , יחידניות . כולל גרגר החול הנמצא בתוך אגד גרגרי האבן , המהווים חלק פועל של משך התופעה . ייחוד ואיחוד בריבוי אינסופי . המרחב מאפשר את התרחשותם של ישים אונטולוגיים ייחודיים הווים , וזאת בעצם היות המרחב הרמוני בהתרחשותו , שבו עלים נושרים ואחרים צומחים ; מרחב נשימה שבו כל אחד מאתנו מתחיל ומסיים את מסעו האחד , יחיד בזמן , ואחרים חדשים ממשיכים . הרבה סוגים של מיני חיים כבר נכחדו מעל אדמת כדור הארץ , ואחרים חדשים נוצרים ומתהוללים . הפלטפורמה הגנרית למערכות חיות היא המאפשרת , דרך ההחמרה של המשמעויות לפעולות , יצירת שינוי תנועה , טרנספורמציה תוך הרמוניה דינמית ( להבדיל מ"אבולוציה ( " של מערכות חיות , ולא באופן של "שלם יותר" או "טוב יותר" בתוך המרחב הפועל . הפלטפורמה הגנרית עצמה אינה עוברת תהליכי אנטרופיה . היא ממשק מתווך בין המשמעויות לפעולות , ובכך מאפשרת יצירת חי חדש הדומה לקודמו עם השינויים הרוחשים במרחב , כמבואר באריכות ב"תורת המחוללים . " דקארט , בהתבוננותו בפנומנולוגיה של האפיסטמולוגיה , אומר : " והנה , בין האידאות הללו יש הנדמות כאילו הן טבועות בי מלידה , אחרות נדמות זרות ובאות מבחוץ , ואחרות נדמה שנעשו והומצאו
|
|