|
|
עמוד:174
אושר ושלמות . לתפיסתי את המציאות , את המרחב האימננטי למשמעויות פועלות , תורת המידות , תורת המוסר , היא התחוללות שיח יחידני וחברתי , הנמשך , נובע ומתהווה למארג ערכים אתיים מוסכמים על יחידי הקהילה המשתנה בהתאם לתפיסת מציאותה ההולמת והמוסכמת ולמצבם של יחידיה ושל הקהילה במרחב ובזמן . כלומר , התבנית האתית גם משתנה עם משך הזמן יחד עם המרחב המשתנה . ואכן , בהיסטוריוגרפיה של תופעת האנושות קהילות מתקבצות ומתפרקות כל הזמן . זוהי תופעה פועלת בהתפתחות ההכרה האנושית אל מול המרחב המשתנה . עם זאת , קיום הרצף האתי קהילתי נובע הן ממקורות מונחלים , כמו דרך הגנים והאללים באיכות דינמית הניתנת לשינוי , הן מן הניסיון הסובייקטיבי קונקרטי של היחיד והקהילה בסביבתם , כמבואר ב"תורת המחוללים . " פסיכיזם ותשוקה במרחב אריסטו , דקארט , ברגסון , לוינס ופילוסופים רבים אחרים רואים סוג של הפרדה , פער , בין הנפש לגוף . לוינס נצמד לפסיכיזם , נצמד לפסיכולוגיה ההתכוונותית הדקה והעמוקה . הוא אינו מרחיב ומבאר את זה , הוא מדבר על אותו "אני" שנפגש מול האחר , הוא מנסה להגדיר את מקור הנביעה והייצור של האתיקה , ומוצא אותה בנקודת החיכוך בין הכוליות היחידנית לבין האינסוף . לוינס נשאר בעמדה שאותו "אני" יחידני רציף , זרם התודעה היחידני , הוא מכלול פסיכיזם הוסרליאני , המושתת על מנגנון התכווננות של פעולה , המייצר את n cogito הקרטזיאני m ego היחידני הצמצום הטרנסצנדנטלי של ה"אני . " אמנם לוינס רואה את ההשתרגות , התנועה שקיימת באותה ייחודיות , באותה כוליות בתוך האינסוף , כחלק מהאינסוף , תוך שמירת האוטונומיה של הפנים והאחר , אך לא דן במהות המכוננת את ה"אני" ונשאר צמוד 136 להרחבה ראו : י . עתי , תורת המחוללים , תל אביב-יפו , , 2004 מחולל היסטוגרפיה , עמ' . 141
|
|