|
|
עמוד:135
האימפלמנטציה הסובייקטיבית של היחיד על הפלטפורמה הגנרית . זוהי התרחשות אונטולוגיה במובן הקונקרטי , בעוד שאידיאה האינסוף היא המרחב המאפשר את התחוללות ההתרחשויות . המרחב עצמו הוא התרחשות של ייחוד ואיחוד בריבוי , הוא הנותן , המאפשר במובן של הנצח , הוויה רוחשת - האלוהות של איבן גבירול , שפינוזה , קירקגור , לועס ואחרים . המרחב האינסופי מאפשר ונותן את הביטוי המטפורי של הדואליות בין הרוחש כ"יש , " כאונטולוגי מוחלט , לבין הרוח . הסברתי לעיל , את האפשרות החווייתית , הטרנסצנדנטית , הקשורה בהתבוננות הפילוסופית על המציאות האונטולוגיה הרוחשת במרחב אימננטי של משמעויות פועלות . זוהי אפשרות שאופקיה עדיין עלומים , אך אני רואה את האפשרות לפתיחת אותם מסכים או אופקים , הן בהתייצבות צלילותה של ההכרה הטהורה , והן בגילויים ופיתוחים חדשים בעולם הרציונליסטי , אמפיריציסטי . ראיית הפילוסופיה המבוארת בחיבור זה כמדע חמור , קוראת למדעי המתמטיקה , פיזיקה , ביולוגיה , תורת החומרים וכר להסתכלות אחרת , מעבר לאונטולוגיה ולתוך המרחב , לשינוי המבע , ההתבוננות , להיפוך בתפיסת המציאות מתפיסה על פי עיקרון הסיבתיות לתפיסה הנשענת על עקרון המשמעויות הפועלות . במתודת "המשנה הסדורה" קיים עקרון הנקרא "עקרון אי השלמות " , " האומר שהכוליות פתוחה - גבולותיה פתוחים , לא סגורים , הם מוגבלים ופרוצים בעצם קיומם , התרחשותם . יש חיכוך מתמיד בין ה"אני" לבין המרחב שבו שוהה ה"אני , " כולל המרחב שבתוך ה"אני , " שהוא מה שהינו ( תודעה . ( בהיות המרחב הזה חלק מאידיאת האינסוף , הכוליות הזו מוגבלת כתופעה חיה , כמו כל "יש" אונטולוגי חי . זוהי כוליות ה"אני" ההווה בהתהוות . ההתהוות הינה למעשה תכונה של ה"יש" האונטולוגי , עם אפיונים קבועים יותר ואפיונים משתנים יותר . ההשתנות בהתהוות 116 שם , עמי . 28
|
|