|
|
עמוד:94
לתפיסתי , עקרונות אתיים מיוסדים מלכתחילה על "ויתור" כלשהו של היחיד עבור "קבלה" כלשהי המרחיבה ( מעלה ) באנרגיית החיות המשותפת של היחיד בקהילה . ה"ויתור" מסומן כ"טוב" כלשהו . נכון , הכוונה ( intention ) היא ראשית הדרך , הרי היא חובקת את האחריות הישירה , אך מימושה הרציף הוא עיקר ההתרחשות האתית , השבחה איכותו של משך חיי היחיד והקהילה תוך עשייה בפועל . קיימת התכווננות והתכוננות בעשייה , בין אם תהליך ההתרחשות האתית נעשה מתוך התכוונות או התכווננות הוסרליאנית , שבה אנחנו מנכסים את האחר לתוך הזהה בסוג של כוליות , ועושים זאת ללא רגישות למצבו של האחר , בכוח , בהגזמה ומבלי משים , ובין אם מתוך תפיסה לוינסית , שבה אנחנו , קהילה חברה פתוחה יותר , שיש בה לא רק ערכי חירות וחופש , אלא גם עקרונות וערכים אתיים חברתיים המגינים ודואגים לזכות אוטונומית שווה לחיים הוגנים ומכובדים לזהה עם האחר , לפנים עם אחר , ואשר בה ליחידי הקהילה יש רצון ויכולת מעשית לכונן ולאכוף את יסודות חוקתה בפועל . לתפיסתי , משך ההתהוללות האתית ביחיד וקהילתו הינו התרחשות נמשכת ומשתנה של פעילויות אונטולוגיות , בין אם המדובר בפעילויות פיזיות או בפעילויות הכרתיות , מודעות ושאינן מודעות , של הגוף נפש , כמבואר . פעילויות אלו משתנות בהתאם למצבם של היחיד והקהילה במרחב ובזמן . לכן , אתיקה היא התרחשות אונטולוגיה במנעד איכויות התחוללותה בפועל ביחיד ובקהילות אדם על פי תפיסתם את מציאות עצמם בסביבתם . על פי ה"משנה הסדורה" ו"תורת המחוללים , " האתיקה פועלת ומתרחשת לא רק במישור של יחסי אנוש , בין בני ארם או קהילות אדם , אלא גם במישור הכולל של המרחב והטבע - חי , צומח ודומם 83 כדברי אריסטו : "זה העושה מעשה טוב עושה מעשה , " הנספחות למסות על הטבע ( תרגום : ח . וח . רוזן , ( ירושלים , מטאפיסיקה , ספר , 'ט עמי . 103
|
|