|
|
עמוד:62
בחטף . גוונים של ירוק נעים לאדום , לסגול , אורות מנצנצים , כותרות ניאון זוהרות ככתרי ברים נסיכיים , בעוד מבע המים נע בצבעוניות טובעת בשחור האפל של משמעויות פועלות . בכיכר הזאת , בניומארט , הלך גם שפינוזה חברי לדרך , ברוך , בתנאים הרבה יותר קשים , התבונן וראה את האור באפלה . לא בכדי עבד בליטוש עדשות . התעסק והתערבב באור . ולידו , לא רחוק ממנו , באותה עת רוחשת של המציאות ( כעשרים שנים בוגר יותר , ( צעד רמברנדט לאורך התעלות פוגש ומכיר את בנדיקטוס , מצייר את האור , בעצב ובאושר . רמברנדט חי בהתרחשות ההווה ונמשכת , אהב מאוד לשבת ולהתבשם במסבאות המקומיות , לספר סיפורים מרתקים לקהל מאזיניו , בעודו שובע וגומע את כספם של אהובותיו . ואני לי פה , מאי , 2011 יושב על גב המדרגה העליונה בכניסה לבית האבן לצר התעלה , מול האקדמיה , מחוצה לה . שומע את גלגלי האופניים ושפה הולנדית מתגלגלת , ושואל את עצמי לאן הביאור הזה לוקח אותי , איך וכיצד התבשיל הזה , שנקרא מידות , מוסר , יעלה באופן ברור מתפיסת עולמי את המרחב כאפשרי , מדהים ביופיו . יחד עם זאת , כשאני מתבונן ביחיד האנוש כמין מן החי , נראה לי שהאנושות היא מין חי חרד ונפחד , הנשען הרבה יותר על קשת הנאותיו וכאביו , ומבלבל בין רגשותיו לחושיו , בין בית למקום משכן . לתפיסתי , המשכן הוא הבית , ולא להפך . מקום מצב משכני עם עצם עצמי , כקהילתי ובסביבתי . משכן איננו בית במובן של אבנים ומ"ר , זהו המרחב שבו המשך של אנרגיית חיותי מתרחב בשלווה . בספרו האחרון מנסה המשורר המופלא אבות ישורון לבחון , לחוש , למשש ולהרגיש את המושג "בית . " הוא שותה את תוכן הצורה , הופך 59 "ושכנתי בתוכם , " שמות כה ח .
|
|