|
|
עמוד:11
תיאוריה , לבין ביאורה של תופעת טבע שהורות ללוגיקה הפנימית של ההנחות הקונספטואליות שלה מביאה לידי הבשלתה ובניינה של תיאוריה מסועפת . האחת היא האסטרונומיה של הבבלים , שהתפתחה למרע שיטתי בערך בשנת 600 לפני הספירה , והשנייה היא האסטרונומיה של יוון העתיקה שהתחילה בערך 150 שנה לאחר מכן באתונה . האסטרונומיה , ככל שאר מדעי הטבע , ובפרט תורות תנועותיהם של השמש , הירח וכוכבי הלכת , מוגבלת לאירועים חוזרים , שהטבע עצמו דואג לחזרתם . כידוע , מחזור תנועותיהם המדומות של גרמי השמים האלה הוא תוצאת צירופן של תנועות מחזוריות שונות - סיבובה היומי של הארץ על צירה , הקפות הארץ ושאר כוכבי הלכת סביב השמש , והקפת הירח סביב הארץ . התפתחותה הקוסמית של מערכת השמש גורמת כביכול לתנאי מעברה פשוטים יחסית , שהרי מישורי מסלוליהם של הארץ , הירח וכוכבי הלכת סוטים זה מזה רק במעט , ומשום כך יכלו האסטרונומים הקדמונים לעמוד על טיבם של מחזורים אלה ולרשום אותם כבר בזמנים קדומים . תנוחתם היחסית הבלתי משתנית של כוכבי השבת והמזלות שמהם הם מורכבים , העניקה לצופה הקדמון בשמי הלילה רשת נוחה של נקודות ייחוס , שבעזרתו היה אפשר למדוד את מיקומם של כוכבי הלכת , לרבות השמש והירח , במידת דיוק כה רבה , עד שכבר בעת העתיקה הגיעו כמעט לגבול כושר ההפרדה של העין הבלתי מצוירת . קביעותה הרבה של תנועת הסיבוב היומית של השמים ממזרח למערב , היתה כמובן , אחת התופעות הידועות ביותר שנתגלו לצופה הקדום ; קביעות זו היתה כביכול התופעה הראשונית בשמים , והיא התנועה הקצובה במעגל . אולם יתרה מזו , בשלהי המאה החמישית לפני הספירה כבר היו נהירות לאסטרונומים בקוויהן הכלליים תנועותיהם של השמש , הירח וכוכבי הלכת המתנהלות במגמה המנוגדת ממערב למזרח . בעיקר היתה ידועה תנועת הסיבוב הכמעט עגולה של השמש והירח במעגלים מלוכסנים ביחס לסיבוב היומי ובמהירויות בלתי קצובות . נוסף לכך מגלים חמשת כוכבי הלכת סטייה משמעותית אחרת מהתנועה הקצובה במעגל : אמנם תנועותיהם היו מחזוריות , אולם מסלוליהם אינם מעגלים טהורים , אלא מסובכים יותר . תנועותיהם ממערב למזרח מופסקות מפעם לפעם על ידי עצירות , ולאחריהן התנועה מתהווה ממזרח למערב . לאחר מכן הכוכב חוזר ועומד מלכת , וחוזר שוב לתנועתו הנורמלית ממערב למזרח . אצל מאדים , צדק ושבתאי תופעה זו מתבטאת על ידי תנועה בלולאה , העוצרת את
|
|