|
|
עמוד:11
אזניים . י - התכוננתי לבחור לי פינה צנועה על סיפון האניה , כדי שלא להרגיז באפסותי את כל אותה סלתה ושמנה שרק היא תעבור את הסינון am והמדוקדק של ועדת הקבלה . הסתגלתי למחשבה שעלי לצפות לפגישה עם פמליה רבת רושם של גיבורי צבא וצי , ואולי אף להצטנע ביתר שאת בפינתי הצנועה נוכח כל הכבודה הזאת ; אך עלי להודות בגילוי לב שלמהלומה כה מוחצת לא פיללתי . אותו רעם תארים מידרדר הכריעני כעלה נידף ברוח . אמרתי כי אם אותו שר רם מעלה חייב להפליג בספינתנו , מן הסתט חייב הוא . אך לדעתי , אם ראתה ארצות הברית צורך לשגר אישיות בעלת משקל כה רב מעבר לאוקינוס , הרי מידת הטעם הטוב וגם שיקולי הביטחון מחייבים לפרקו ולשלחו חלקים חלקים באניות נפרדות . לו רק ידעתי מראש , שהלה אינו אלא בשר ודם וכל שליחותו אינה אלא לאסוף זרעים , בולבוסים נדירים , כרובים משונים וקרפדות יקרות עבור אותו מוסד מאובן , מאובק , עלוב , תמים , מעופש וחםר ערך , הקרוי "המכון הסמיתםוני" — כי אז נגולה אבן כבדה מעל לבי . במשך אותו חודש בל יישכח רוויתי עונג מכך שסוף סוף הנני נסחף פעם בחיי , בזרמה של תנועה גדולה וכובשת לבבות . הכל נוסעים לאירופה גם אני נוסע לאירופה . הכל נוסעים לתערוכה המפורסמת בפרים — גם אני נוסע לתערוכה בפרים . קווי אניות הקיטור הסיעו אז אמריקנים מנמליה השונים של הארץ בשיעור ארבעת אלפים או חמשת אלפים איש לשבוע בממוצע . אם במשך אותו חודש פגשתי עשרה בודדים שאינם עומדים לצאת בקרוב לאירופה , שוב איני יכול לזכור זאת בבהירות . הרביתי להתהלך בעיר בחברתו של צעיר , מר בלאצ'ר , שנרשם לטיול . הוא היה גלוי לב , טוב מזג , פשוט ואיש רעים , אך לא מעוקרי הסלעים וטוחני ההרים . היו לו רעיונות מוזרים ביותר על אודות היציאה ההמונית הזאת לאירופה , עד שלבסוף נדמה היה לו שכל האומה אורזת חפציה לקראת הגירה לצרפת . יום אחד נכנסנו לחנות בברודוויי , ושם קנה ממחטה , ומאחר שהזבן התקשה במציאת עודף , אמר מר בלצ'ארר " אין דבר , אשלם לך בפריס " . " אבל אינני נוסע לפריס " . " איך , מה אמרת בדיוק , אם זה מה שהבנתי w " אמרתי שאני לא נוסע לפריס " . " לא נוסע לפריס ! לא נוסע — אם כך , לאיזה מקום עלי אדמות אתה נוסע " ?
|
|