|
|
עמוד:11
מבוא הביטוי "גוי של שבת , " שמקורו כנראה באידיש — "שבס גוי ' , " יש לו בלשוננו צליל לגלגני , רמז לביקורת על המסורת הדתית , המזקיקה את היהודי לעזרתו של מי שאינו יהודי כדי לקיים את דתו . ביקורת זו היא פועל יוצא מן השאיפה לעצמאות לאומית מוחלטת , שהביאה לעתים להתנגשות עם דפוסי החיים שעל פי המסורת . ואילו בימי השליטה המוחלטת של המסורת אין סימן של מבוכה מחמת הזדקקות זו . מקורות ההלכה ממליצים על השימוש בשירותו של גוי ללא היסוס , כל עוד שירות זה נמצא לו היתר על פי כללי ההלכה . אלא שהיתר זה מותנה בתנאים מתנאים שונים , והבעיה שהעסיקה את בעלי ההלכה היא : כיצד לתחום את תחום ההיתר והאיסור , וכיצד להבטיח שהציבור לא יחרוג מגבולות ההיתר ויפרוץ את גדרי האיסור . מתח מסוים בין הוראות ההלכה העקרוניות לבין נכונותו ויכולתו של הציבור לעמוד בהן היה קיים תמיד בפינות שונות של חיי המעשה . אך דומה , כי אין שטח בו מורגש מתח זה כשטח עשיית מלאכתו של היהודי בידו של גוי בשבתות ובחגים . דוגמאות לכך נמצא למכביר לאורך כל מחקרנו . החיזיון אומר דרשני , ופנים כפולים לחקר התופעה מבחינה היסטורית . מן הבעיות שעלו על שולחנם 1 הביטוי "גוי של שבת" אינו מצוי במקורות ההלכה . מקבילו באידיש נפוץ בספרות אידיש , ולדבריו של פרופי דוב סדן , קדם שימושו בעל פה לעקבותיו בדברים שבכתב . 2 בפועל הסתייגו מן השימוש ב"גוי של שבת" חברי 'הקיבוץ הדתי' בשנות השלושים בקשר לחליבה בשבת , ולא רק משיקולים מעשיים — להכניס ערבי למשק מטעמי ביטחון — אלא אף עקרונית ; משום ששאפו לחיים יהודיים "מלאים ושלמים . " ראה : אריה פישמן , הקבוץ הדתי , עיון בהשפעת- הגומלין שבין הדת לבין האידיאולוגיה בהקשר המודרניזאציה . דיסרטציה באוניברסיטה העברית , ירושלים תשל"ו , עמ' . 207 — 205 , 190 3 ואומנם , בעלי ההלכה המסורתיים הגנו על השימוש ב"גוי של שבת" בקשר לחליבה . תוך דחיית ההיתרים שצידוקם נשען על הצורך ב '' עבודה עברית" וכדומה . ראה תשובת הרב אברהם יצחק קוק בספרו של יהודה נח ברור , מלאכת מפרק , ירושלים תרפ"ט , כז , ע"א — ע"ב ; אגרותיו של ר' חיים עוזר גרודינסקי בספרו של שמואל רוטשטיין , אחיעזר , יפו תל אביב תש"ב , עמ' תנז — תסא . על מראה מקום זה עלי להודות לדרי מנחם פרידמן .
|
|