|
|
עמוד:11
אמנם מעוניין מאד שתהיה לירושלים דרך טובה ולא איכפת לו כלל מי יסלול אותה . אך מאז לא המשיך מונטיפיורי לטפל בתכנית . התכניות לכביש ולרכבת לא הביאו בשלב זה לשום תוצאות . הממשלה התורכית הבטיחה מצידה , לספק את כוח האדם בסלילת הכביש באמצעות עבודת אסירים , אך לא יותר מזה . חסרו עדיין הכספים , הארגון והטיפול הממשי לביצוע המפעל . פיצומנו קיבל הבטחה כלשהי , וכנראה אף מעין זכיון בכתב לסלילת הכביש , אבל לא הצליח לגייס אמצעים או להקים גוף , שיוציא את התכנית מהכוח אל הפועל . כאשר נוכח בכשלונו , ניסה להיפטר מן העניין ברווח על ידי מכירת הזכויות . ב 3 בינואר 1860 דיווח גי . פין לממונים עליו , כי הרוסים רוצים לקנות מפיצומנו זכות זו ב 400 , 000 גרושים . הפחה של ירושלים הזעיק את הקונסולים האירופיים - מתנגדי רוסיה - וביקשם למנוע עסקה זו . שוב העלה הקונסול הצרפתי תכנית לכביש יפו - ירושלים , אך לא היה בידו להציע הרבה מלבד שרטוטים שהוכנו עבורו . האפנדים העשירים של ירושלים התחילו כבר ב 1859 בקניית קרקעות למטרות ספסרות , לאורך התוואי המשוער של הכביש . בינתיים פרצו בשנת 1860 פרעות בסוריה ובלבנון , שבהן נשחטו נוצרים רבים , וצרפת שלחה צבא שנחת ביירות . עיני השלטונות התורכיים "נפקחו" לפתע , והם החלו חוששים מפני השתלטות אירופית . בעקבות מצב זה הוקפאו התכניות הנוגעות לסלילת כביש ( או מסילת ברזל ) לירושלים או להקמת נמל ראוי לשמו ביפו . סלילת הכביש השלטונות התורכיים ניסו להוציא לפועל את התכניות לסלילת הכביש בעצמם . נעשו שיפורים הכרחיים בנתיב הקיים כדי להקל על הולכי רגל , על הרוכבים ועל בהמות המשא . תנאי הבטחון שופרו אף הם , ולאורך הדרך נבנו 17 מגדלי שמירה , שבהם הוצבו באשי בוזוקים ( צבא לא סדיר , בעיקר פרשים , שמילא תפקידי שיטור ; זמן מה קראו בשם זה גם לג'נדרמריה שאורגנה במחצית השניה של המאה הי"ט . ( בין מגדל למגדל פיקחו על הדרך משמרות הרוכבים של הבאשי בוזוקים . ב 1859 הופקד על תיקון הדרך המהנדס האיטלקי הנודע ארמטה פירוטי , שעבד בשרותו של סוראיה פחה , אחד הפחות הבודדים שהאריך לשבת בירושלים ( תשע שנים . (! על הבאשי בוזוקים הוטל לגייס את האנשים לבניית הדרך . מרבית הפלאחים שילמו "דמי פדיון" בצורת בקשישים , ורק אלה שידם לא היתה משגת לשלם להם נגררו לעבודה : רובם נערים רכים , ישישים ונכים , וזאת למורת רוחו של המהנדס שהופקד על בניית הדרך , שקבל על כך מרה . שרידים יחידים מאותה תקופה הם מגדלי השמירה שנשתמרו עד היום : אחד המגדלים , שהיה השני מכיוון יפו , נמצא כיום ליד המכון המטאורולוגי בצומת כביש החוף ; מגדל נוסף , שהיה השלוש עשרה במספר , שרד בשער הגיא , והשלישי - מתנוסס על הגבעה שמדרום ללטרון . כן נבנו מגדלים במבואות ירושלים וליד שטחים מישוריים . הראשון - ביציאה מיפו ליד קרית שלום של ימינו , והאחרון -במבואות ירושלים דאז , בקרבת "מגרש . "הרוסים על מידת שיפור הדרך תעיד העובדה , כי ב , 1864 או זמן קצר לפני כן , אפשר היה כבר להעביר פעמון כנסיה גדול מיפו לירושלים ( עד 1856 אסור היה לנוצרים להשתמש בפעמונים בכנסיותיהם . ( הפעמון הוכנס לתוך גליל וגולגל על פני הדרך לירושלים בידי מאה וחמישים " בוגומולקות" ( צלייניות ) רוסיות . סלילת הכביש ביירות - דמשק בראשית שנות השישים בידי חברה צרפתית הפיחה תקוות חדשות , אולם התורכים הסתפקו במה שעשה סוריה פחה , ולא נתנו זכיון לזרים לבניין הכביש . ברם , הרעיון להקמת מסילת ברזל לירושלים לא נזנח . הגרמני ק . צימפל , שבנה מסילות ברזל בארה"ב , הגיש את תכניתו לבניין מסילת ברזל יפו - ירושלים ( והמשכה דרך יריחו , שכם ונצרת לצידון ולדמשק ) וגם להקמת נמל חדיש ביפו . היו שזלזלו בעצם הרעיון , שהרי שתי אוניות נוסעים באו ליפו בשבוע , ובהן נוסעים כדי למלא רכבת אחת לשבוע . על תושבי הארץ לא חשבו כנראה כלל . בראשית 1865 הופיע גורם חדש באמצעי התקשורת בארץ : הטלגרף , ארץ ישראל חוברה לביירות ומשם לדמשק ולקושטא , ואף החלו למתוח קו למצרים .
|
|