|
|
עמוד:116
את עמלק . שכן , לציבור שאין בו רחמים ויכולת הזדהות עם האחר , 9 אין מקום בעולם . העמלק מצטייר אפוא כציבור חסר ערכי מוסר , אין אלוהים בלבם . ולעומתו מצאנו בספר יונה את המלחים , המופיעים כיראי אלוהים , והם בעלי ערכים מוסריים אוניברסליים ( יונה א . ( 16 עוד נמצא כי בניגוד לרשעות עמלק , אנשי נינוה , נהפך לבם . מלך נינוה ושריו מצווים על כולם לחזור מדרכי החמס . האדם והבהמה מצווים להימנע מאוכל ומשתייה ולזעוק אל האלוהים . אנשי נינוה מחפשים את האלוהים אשר בקרבם , ואכן האל רואה את שיבתם מדרך החמס . בהמשך גם אטימותו של יונה אל העולם נסדקת , הוא פרץ את גבולות עצמו והצליח לראות את האחר , את הקיקיון , ולחמול עליו . ואפילו אם כעס על אובדן הקיקיון כי נמנעה הגנת השמש עליו , הרי שהוא כעס על עצם אובדן האחר . עמלק לעומתם , נהג לפגוע בזקנים ובילדים , אין בו יראת אלוהים , הוא חסר את מידת הרחמים ואת ראיית האחר . לפיכך האל אינו חס על עמלק ומבטיח למחות את זכרו . האל מאפשר לאדם לבחור בין דרך החיים לדרך המוות ( דב' ל . ( 19 אך האדם צריך לדעת כי חופש הבחירה מחייב לקיחת אחריות על תוצאותיה . לפיכך בחירת האדם מחייבת שיקול דעת . הבחירה בדרך הנכונה היא בחירה בחיים . חיים בעלי משמעות . האל אינו חפץ במות הרשע אלא בשובו מדרכיו ( יח' יח . ( 23 התנכרות אדם לאדם היא תכונה בלתי אנושית . לאדם אסור לאבד את צלם האלוהים שבו . האל מבהיר ליונה במהלך הסיפור כי התנכרותו לשליחות היא ביטוי להתנכרותו מעצמו - יונה אינו מוציא מן הכוח אל הפועל את מגוון כישוריו , אשר טמונים בו מעצם היותו נברא בצלם אלוהים . האל מתגלה כאלוהי הטבע החומל על בהמה ועל אדם . הידמות לאל שגיא . ( 229-199 : 1999 ) דוגמה אחרת לרשעותו של עמלק ניתן לראות בצקלג . במלחמת דוד בצקלג הוא מוצא איש מצרי בשרה כשהוא צמא ורעב כי אוכל לא בא אל פיו שלושה ימים . דוד שואל אותו מנין הוא והנער מספר כי היה עבדו של איש עמלקי אך כיוון שהיה חולה נעזב כך סתם בשדה : "ויאמר נער מ ^ רי אנכי עבד לאיש עמלקי חעזבני אדני כי חליתי היום שלש ה" ( שמ"א ל . ( 13
|
|