|
|
עמוד:111
הפעם יונה מגלה סימפטיה , אהדה ורחמים גם אל הצמח עצמו . הרגשות המתעוררים אצל יונה מאפשרים לו לבטא את עצמו , הווייתו מתעצמת מתוך דיאלוג עם האחר , עם האל . עד כה יונה ביקש למות כי טוב מותו מחייו , שכן אין הדין האלוהי מתגשם לפניו . בחיים המתנהלים רק על פי דין אין מקום להפתעות . החיים מסודרים וצפויים ואינם מזמנים פתח לצמיחה . יש בלבו מקום לחמלה . תשובתם של אנשי נינוה הייתה חפוזה כמו צמיחת הקיקיון . יונה רגז על תשובתם המהירה של אנשי נינוה בעוד ששמח על צמיחתו המהירה של הקיקיון . הפעם מוכן יונה להיאבק על הקיקיון , דבר שלא היה מסוגל לעשות קודם עבור אנשי נינוה . זאת הפעם 5 הראשונה שיונה אינו מבטא את תפיסתו השיפוטית . בדבריו נשמעת נימה של הזדהות נפשית וזיקה אמתית אל הקיקיון . האל בתשובתו מציין במפורש את יחסו המיוחד של יונה אל הצמח ואת רחמיו על אובדנו : ]'' יאפט ? ר )! ה אתה חסת על סקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד" ( יונה ד . ( 10 ההתחברות אל האחר מתוך הזדהות רגשית מאפשרת ליונה להבין את עצמו ואת האחר ובכך ליצור קשר אמתי עם האל . כעת נוצר דיאלוג ממקום חדש : מעולם הרגש ולא מעולם הדין . האל מבהיר ליונה באופן אבהי כי כמו שיונה חס על הצמח שלא עמל על גידולו ובן לילה אבד , כך האב חס על כל ברואיו ובהם אף אנשי נינוה : "ו ^ ני לא אחוס על ניננה העיר הגדולה : אשר יש בה הלבה משתים עשרה רבו א 7 ם אשר לא ידע בין ימיט לשמאלו ובהמה רבה" ( יונה ד . ( 11 בנינוה מצויים גם אנשים תמימים שלא יודעים להבחין בין טוב לרע . בעיר חיים בני אדם רבים לצדם של בעלי חיים , כל אלו יצירי אלוהים . האל מדגיש כי ידיעתו של יונה הייתה אולי נכונה מבחינה משפטית אך מוטעית מבחינה מוסרית ערכית . האל חס וחומל על האדם ועל הבהמה ומקבל את מחילת השבים בתשובה . תשובת אלוהים ליונה מסיטה אותו מעבר לדפוסים הישנים שאותם אימץ יונה . היא מלמדת את יונה כי מעבר לצדק ולמשפט יש ברואים רבים ואף צורות חיים צמודי ( תשמ"ג , ( טריבל . ( 1999 )
|
|