|
|
עמוד:90
וזוהי מידת הדין . ואילו יונה מתריס כנגד מידת האמת . בתפיסתו , הנהגת העולם ברחמים ובחסד סותרת את מידת האמת . אנשי נינוה חטאו ומידת האמת דורשת את מיצוי העונש , יש להיפרע מאנשי נינוה . יונה מאמין כי אלוהים מחויב לצדק ולאמת , לפיכך , הוא בטוח כי אם יתנהג בהתאם לציפיות האל ממנו , הוא יוכל לצפות שהאל ישקף את האמיתות במציאות שאותה הוא מנהיג . אלא , שעל האדם המאמין לדעת שבמציאות האל לא מוכרח לקיים את ציפיות האדם . ההשוואה בין תפקידו של יונה בשליחות אל נינוה ובין תיווכו של משה בפרשת העגל מחדדת את בגרותו של משה - מהאיש משה ששאל "מי אנכי" ( שמ' ג ( 11 התבגר משה לאדם , המכיר בחשיבות הדין וגם בחשיבות הרחמים . משה מסוגל להכיל את פניו המגוונים של האל . יונה יודע כי האל הוא אל הרחמים אך הוא רואה ברחמים את היפוכו של הדין . הרחמים לדידו הם היפוך הצדק והאמת . משה אבי הנביאים מבין שכדי שהעולם ימשיך להתנהל הוא חייב להכיל בכפיפה אחת את שתי המידות - הדין והרחמים . יונה מסביר כי בריחתו מן השליחות מקורה בהכרת האל כאל הרחמים . לדעתו , שופט כל הארץ חרץ דין שאינו האמת . יונה מתגלה בקנאותו למידת הדין ( בדומה לאליהו , מל"א יט ( 10 וכאשר הוא רואה את האל נסוג מן הדין , חייו מאבדים את תכליתם . קשה ליונה להשלים עם העובדה כי דברי הפורענות שנהג האל להשמיע לאומות העולם היו בבחינת גזרה שאפשר לבטלה . מטרת השליחות של יונה הייתה להחזיר את הבריות למוטב , להכיר בריבון העולם , ובכך למנוע את ביצוע הגזרה . רק אם לא יחזרו מדרכם הרעה ייפרע מהם האל . בדומה לדברי הנביא ירמיה r "קח לך מגלת ספר לכתבת אליה את כל הלבלים אשל לבלתי אליך על ? שלאל לעל יהודה ועל כל הגוים מיום לבלתי אליך מימי יאשיהו ועל היום הזה : אולי ישמעו בית יהולה את כל הרעה אשר אנכי חש ב לעשות להם למען ישובו איש מללכו הלעה וסלחתי לעונם ולחטאתם" ( ירמ' לו . ( 3-2 ההכרה בריבון עולם אינה נרכשת באמצעות אירועים נסיים , חיצוניים . היא מתעוררת באדם פנימה . היא אינה נקנית באמצעות תגובה רגעית של האדם לאירוע פלאי אלא במהלך שגרתי של
|
|