|
|
עמוד:80
מתים : "ויקם פלעה לללה הוא לכל עבדיו וכל מ ^ רים ותהי צעקה גדלה במגרים כי אין בית אשר אין שם מת" ( שמ' יב . ( 30 במצרים הזעקה פורצת מכל הבתים בגלל האובדן , ואילו מלך נינוה זועק כדי למנוע את האובדן . הוא זועק על מנת לבשר את תכנית הפעולה שלו ושל שריו למען הצלת הממלכה כולה : " ( יזעק וי י אמר בנץוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ילעו ומלם אל ישתו" ( יונה ג . ( 7 המלחים זעקו בשעת המצוקה , בזמן הסער הגדול ואילו מלך נינוה זועק , מכריז בקול גדול בכל העיר למען ישובו אנשי העיר והבהמות מדרכם הרעה . אנשי נינוה חוזרים בתשובה כולם , מקטון ועד גדול . כוליות כזאת קיימת גם בתיאור הבאת מכת בכורות . כל הבכורים ימותו , מבכור פרעה עד בכור השפחה וכל בכור הבהמה : "והיתה T : T 1 צעקה / f : גדלה t 1 בכל ^ T : ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה לכמהו לא תסף" ( שמ' יא . ( 6 אנשי נינוה מודים בחטאם ומתקנים דרכם , ואילו הממלכה המצרית זועקת רק בשעה שהאסון כבר פגע בממלכה . לאחר הסרת מכת בכורות ולאחר מנוסת העבדים חוזר בו פרעה ונהפך לבבו : '' ויגד לכ > לך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ( עבדיו אל העם" ( שמ' יד . ( 5 האל שהכריז כי נינוה תיהפך חוזר בו מהחלטתו , כי נהפכו לבותיהם של אנשי העיר לטובה . ואילו לבו של פרעה נהפך עליו לרעה , הוא היה כבד לב , ולכן ממלכתו נהרסת . הפועל נח"ם , המופיע בסיפור יציאת מצרים ובסיפור יונה , אשר משמעו חרטה , חזרה מן המחשבה הקודמת , ארוג לראשונה במקרא בפרשת המבול . האל מחליט להביא מבול על העולם שבאמצעותו יתהפכו סדרי עולם . האל מתחרט , ניחם , על יצירת האדם והבהמה בגלל מעלליהם הרעים , מעשי החמס , ומביא מבול על העולם . " ויגרום יהוה כי עשה ?< ת האדם בארץ ויתעצב אל לבו : וי י אמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד עד בהמה ל ^ ש לעד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" ( בר' ו . ( 7-6 אלוהים נמצא מתחרט , ניחם , גם בסיפור יונה . "וירא הבלחים את מעשיהם כי שבו מךלכם הרעה וינחם האלהים על הרעה : אשר דבר לעשות להם ולא עשה" ( יונה ג . ( 10 אלוהים מתחרט על תכניתו הראשונית להפוך את נינוה בגלל השינוי שחל במעשי יושביה .
|
|