|
|
עמוד:21
בסיפור המבול ובפרשת סדום האל אינו מתריע מראש על העונש הצפוי לחוטאים ואילו כאן מצווה האל על יונה להודיע על מצבם המוסרי , על חטאם המצטבר המגיע למרומים ולהתריע מפני העונש . יונה אמור היה להתנחם בעובדה כי נבואתו באה להתריע מפני העונש הצפוי . עיקרה של השליחות הנבואית הוא לנסות למנוע את החטא , לבשר על עונש או לבצע את העונש . בסיפור שלפנינו אין הסבר מדויק לטעם השליחות מלבד תיאור היותה של נינוה עיר בעלת חטאים מוסריים , "עיר . "סתמית בתיאור התנהגותם של אנשי העיר נינוה , " עלתה , "רעתם מהדהד תיאור דור המבול : "וירא יהוה כי רבה רעת האדם באלץ וכל י $ ר מחשבת לבו רק רע כל היום" "כי מלאה האלץ חמס מכניסם" ( בר' ו . ( 13 , 5 יונה שומע את צו האל ובורח . יונה אינו הנביא היחיד במקרא המביע התנגדות לצו האל . סירוב לשליחות וניסיונות להתחמק ממנה מוכרים בספרות המקראית , כמו סירובם של משה ( שמ' ג , ( 11 ירמיהו ( א , ( 6 עמוס ( ז ( 15 ועוד . משה זקוק למסע שכנוע ארוך על מנת לקבל את השליחות ; הוא מפקפק בכוחו , הוא שואל על נכונות העם לקבל את שליחותו מטעם אל שאינו מוכר להם . אלוהים מתדיין עם משה ואף מביע את מורת רוחו ממחשבותיו : '' ויסר אף לה ( ה 1 errn 1 ( שמ' ד . ( 14 בסופו של הדיאלוג בין משה לאל מקבל עליו משה את השליחות . יונה בורח מלפני ה' ולעומתו אליהו הנביא בורח אל ה' ( מל"א יז , 1 יח . ( 5 אליהו בורח אל ה' מתוך תחושת כישלון לאחר שניסה לבצע את שליחותו , ואילו יונה בורח מלפני ה' ברגע ששמע על השליחות . גדעון , יחזקאל וירמיהו סירבו תחילה לקבל עליהם את השליחות מחשש שמא לא יצליחו במשימתם ואז יאכזבו את שולחם כמו גם את עצמם . סירובם של המנהיגים מתבטא ביצירת דיאלוג בינם ובין האל , במהלכו הם משתכנעים לקבל על עצמם את השליחות . והנה , רק יונה שותק , אינו מבטא את רחשי לבו ואת התנגדותו אלא בורח . על דימויו של יונה לעבר הבורח מאדונו בתיעוד המזרח הקדמון בחוק , בתווים , במכתבים ועוד ראו רטנר . ( 1990 )
|
|