|
|
עמוד:123
שעמו לא הספיק ליצור יחסי קרבה ממושכים , ואילו האל חס על הרבים , בעיר הקיימת על מכונה כבר ימים רבים . האל מכיר ברגש החמלה הממלא את יונה והפעם הוא מסביר לו במפורש את מעשיו : "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר בה יש הלבה מ ^ תים עע \ רה לב 1 אדם א # ר לא ילע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" ( יונה ד . ( 11 המספר משתמש במספר שתים עשרה כמספר טיפולוגי . מספר זה מופיע פעמים רבות בציון שלמותם של עמים , לדוגמה שנים עשר בני נחור ( בר' כב ;( 24-20 שנים עשר נשיאי ישמעאל ( בר' כה ;( 16 שנים עשר בני יעקב ( בר' לה ( 22 ועוד . מספר זה הוא מרכיב יסודי גם במספרם של יוצאי מצרים ( 600 , 000 = 5 x 120 , 000 ) ומעיד על אוכלוסייה גדולה , ?" שש מאות אלף רגלי הגבלים לבד מטף" ( שמ' יב \( 37 מבחן בגרותו של יונה תם דווקא בשעת שתיקתו . הקורא משער כי יונה שותק הפעם לא בגלל אטימותו לעולם החיצון אלא דווקא מתוך הקשבה והפנמת הדברים י '' באותה שעה זלגו עיניו של יונה דמעות כמטר לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו . מפני מה אתה בוכה ? יש לך צער על זה ( הקיקיון ) שלא גידלתו , אלא הכנסת בתוכו זבל ולא השקית בו מים , לילה אחד היה ולילה אחד יבש - כך חסת עליו ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה ? באותה שעה נפל יונה על פניו , ואמר - הנהג העולם במידת הרחמים דכתיב : לאדוני אלוהינו 4 הרחמים והסליחות" ( ילקוט שמעוני תקן . ( לפי מדרש אחר היה יונה " צדיק גמור , נצרף בבליעת דגים ובמצולות ימים ולא מת ... ונכנס 5 בחייו לגן עדן" ( מדרש תהלים כו ז . ( יונה עמד בהצלחה במבחן הקיקיון ובאמצעותו גילה את עולם הרגש , את החסד ואת הרחמים . הוא הכיר בעובדה כי העולם אינו יכול לתקון רק במידת הדין . סימון ( תשג"ב . ( 86 -. וראו : חמיאל ( תשמ"ט : . ( 134-132 : במסכת דרך ארץ זוטא סוף פרק א' נאמר שיונה לא נכנס בחייו לגן עדן .
|
|