|
|
עמוד:27
ישראל לד י רתם" ( שמי יב . ( 42 באותו הלילה ה' משגיח על העבדים ומוציא אותם ממצרים ועליהם יהיה לשמור ולהזכיר את הלילה הזה מדי שנה בשנה גם לדורות הבאים . כאשר פרעה נוכח לדעת כי "ברח העם" ( שמ' יד ( 5 הוא מנסה להשיג את הבורחים . וכך עומד ציבור העבדים מבוהל כולו כשמלפניו הים ומאחוריו צבא הנוגס המנסה להחזירו למצרים . "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עינילזם ( הנה מצרלם נסע אםליסם וייראו מאד נלצן ^ קו בני ? שראל אל יהוה" ( שמ' יד . ( 10 בדומה לציבור העבדים "הנבחר" על ידי האל , גם יונה היה נבחרו של האל . אלא שעם ישראל הסכים לשליחות שהוטלה עליו למרות שלא הכיר את יעדה הברור , עבורו ארץ האבות הייתה בבחינת נעלם המכונה "הארץ . "המובטחת יונה , לעומת זאת , נשלח אל יעד גיאוגרפי ברור - נינוה , שם אמור היה לקרוא ולנבא את דבר אלוהים . יונה אינו מסוגל לשמוע את הקול וללכת בעקבותיו ובורח , ואילו ציבור העבדים שמאס בחיי העבדות מוכן להסתכן באובדן הישן וללכת בעקבות הצו האלוהי . אין זה דבר פשוט עבור ציבור העבדים להאמין שיזכה לחופש , להאמין שתיתכן מציאות אחרת . העבד מכיר את הרגע , את ההשפלה ואת חוסר הזהות . לעבד יש תחושה שאין לו מחר . למרות זאת , דברי משה מצליחים לעורר בציבור העבדים חיות . חיות זו מאפשרת להם להבקיע דפוסים ישנים ולפתוח פתח להיווצרות הוויה חדשה . העם כבר חווה את מצב השבירה בגלות וכעת הוא מוכן לחוות את עצמו כציבור בעל תודעה , בעל קיום עצמאי , הכמה להתמזג עם האב אלוהיו . עוד לפני הבריחה , ציבור העבדים מבצע מעשים המקהים את עוצמת הפחד ומגבשים אותו . ההסכמה ליציאה דורשת הבשלה שלפני המעשה שכן אין קיצורי דרך בדרך אל הגאולה , והמעשים מכינים את עם העבדים לרגע היציאה , ובאמצעותם הם מחליטים לעזוב את עולמם הישן . המעשים נעשים על ידי הציבור כולו , ובו בזמן מבטאים את ייחודו של כל פרט ושל כל בית אב . יונה מרבה בעשייה דווקא לאחר הבריחה . הוא לא התכונן אליה וניסה לנתק עצמו מן האב אלוהיו . הבריחה מאפילה על עצם קיומו והווייתו של יונה . ( being ) כדי להקהות את הפחד המלווה בריחה זו , זקוק יונה להדגיש את חיותו באמצעות עשייה . ( doing )
|
|