|
|
עמוד:983
עקרון השוויון את הרשות בהפעלת מכלול סמכויותיה . אף ציינו לא פעם כי עקרון השוויון מחייב את הרשות כאשר מדובר בהקצאת תקציבי המדינה . הקצאה זו צריכה להיעשות על בסיס שוויוני ועל פי קריטריונים ברורים ... הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בהקצאת תקציבי המדינה לצורך מימוש זכויות בסיסיות כזכות לחינוך , לדיור או לבריאות . ברור כי כאשר רשות מצווה לנהוג בשוויון , עוסקים אנו בשוויון המהותי , ולא בשוויון הפורמאלי גרידא . לעתים , כדי להשיג את השוויון המהותי עלינו לנהוג בדרכים שונות כלפי פרטים שונים . פגיעה בעקרון השוויון המקימה עילה להתערבותנו היא התייחסות שונה לפרטים שאין ביניהם שוני רלוונטי לעניין הנדון ... על פי נקודת מוצא זו עלינו לבחון את שאלת החלת פרויקט שיקום השכונות על המגזר הערבי " . עם מתן פסק הדין של בית המשפט התברר כי החשש שקינן אצל כותב העתירה , ואשר הוביל לניסוח דרישות צנועות מבית המשפט ( מאלה המתחייבות על פי עקרון השוויון וההיגיון הפשוט , ( הינו מבוסס . היה מדובר בפרויקט ממשלתי שכפיפותו לביקורת השיפוטית אינה מציבה קשיים חוקתיים או אחרים לפני בית המשפט . עם זאת פסע בית המשפט בדרך המינימליסטית , בניגוד לרטוריקה החוזרת ונשנית בתדירות כה גבוהה בפסיקתו בדבר חשיבותו של עקרון השוויון . הקצאת 20 % מתחום החינוך של פרויקט שיקום שכונות גם היא אינה שוויונית , שכן מדובר בקביעה במישור השוויון הפורמלי : הקצאה על פי אחוז האוכלוסייה מכלל הציבור . אך העתירה עסקה בפרויקט המוגדר כבעל מטרה של צמצום פערים והמוכנה לקבוצות חלשות מבחינה חברתית כלכלית . על פי הגדרת הפרויקט , הוא היה אמור לחול ביישובים הערביים בשיעור גבוה מ 20 % בתחום החינוך . קביעת בית המשפט , אם כן , לא זו בלבד שהיא מהווה התערבות מינימליסטית בתוכנית ממשלתית המופעלת באופן מפלה , אלא שהיא גם אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון על אף הצהרתו של בית המשפט באותו פסק דין . בפסק דין זה מתגלה איפוא פער אינהרנטי בין שיח השוויון של בית המשפט לבין החלטתו באופן מעשי . הכרעת בית המשפט מהווה הליכה בדרך מאולתרת וצולעת , שהותוותה על ידי פרקליט המדינה . בין דרך זו לבין הבטחה ומימוש של עקרון השוויון על ידי בית המשפט המרחק גדול מאוד . 100 לעיל הערה , 94 בע' . 90-88
|
|