|
|
עמוד:יג
תלמידו של גלנר , לא בא לערער על קביעת רבו שהלאומיות הפוליטית היא תופעה מודרנית . בדבריו לא בא אלא לטעון שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על עיצוב דמותה של תופעה זו הוא הקהילות האתניות שקדמו לה , ומהן שאבו התנועות הלאומיות את הגבולות האתניים ואת התשתית התרבותית והסמלית , ששימשו את מושגי הלאומיות כאשר הללו לבשו צורה פוליטית . בספר שלפנינו מרחיק הייסטינגס לכת עוד יותר מסמית , וטוען שלא יעלה בידינו להבין את תופעת הלאומיות כראוי , כל עוד לא נוותר לגמרי על התיאור המצמיד אותה אל התקופה המודרנית או אל תהליכי המודרניזציה . בכך הוא מערער על דרך הצגת הדברים שהפכה למושכל ראשון בקרב האסכולה המודרניסטית . לדעת הייסטינגס , אומות חשובות באירופה ניתן לזהות גם בעיצומם של ימי הביניים , והתעצבותם של לאומים אינה בהכרח תוצר של מודרניזציה או מבוא למודרניות . במהלך הספר עוקב הייסטינגס אחר התגבשותם הלאומית של עמים חשובים באירופה , דוגמת האנגלים , הוולשים , האירים , הסקוטים , הצרפתים , הגרמנים , הספרדים ועוד . אצל המוקדמים שבהם הוא מוצא דפוסים של אומתיות או של מדינת לאום כבר בין המאה התשיעית למאה האחת–עשרה . כך למשל ביחס לאנגליה , לוויילס ולאירלנד . אצל המאוחרים שבהם הוא מזהה דפוסים כאלה בין המאה השלוש–עשרה למאה השש–עשרה . כך למשל באשר לספרד , לצרפת ולסקוטלנד . גם אצל עמים כמו ההולנדים והגרמנים הוא מזהה את היסודות העמוקים וארוכי הימים העומדים בתשתית ההתעצמות הלאומית שלהם . לאור הניתוח המפורט שלו קובע הייסטינגס בתמציתיות : " אפשר לראות שהלאומים העיקריים במערב אירופה כבר היו קיימים במאה החמש–עשרה " ( עמ' . ( 132 תמיכה לעמדתו מוצא הייסטינגס גם בעמים הבודדים באפריקה שבהם הופיעו אומתיות , לאומיות ומדינת לאום ללא קשר לתהליכי מודרניזציה . הדוגמה הבולטת ביותר , אליבא דהייסטינגס , היא אתיופיה , ולצדה בוגנדה , שהייתה הבסיס העיקרי ליצירתה של אוגנדה . ביחס לשאר עמי אפריקה מצביע הייסטינגס בפרוטרוט על קיומן של זהויות אתניות קדומות באפריקה , ובזה הוא מערער טענות שלפיהן חלוקתה
|
|