|
|
עמוד:8
מבוא : נושא המחקר ותרומתו חוקרי הקוראן , החל מהמאה הי"ט ואילך , עמדו על מציאותם של דמויות , תימות ומוטיבים סיפוריים , שעשו את דרכם מהמקרא ומדרשיו אל הקוראן ונקלטו במסכת הסיפורית שלו . יש מקומות מעטים שהחומר השאול נקלט כמעט בשלמותו , אך בדרך כלל חלו בו שינויים מסוגים שונים : קיצורים , השמטות , תוספות או עיבוד מחדש של חומרי הסיפור . היקף השינויים ומשמעותם משתנים , כמובן , מעניין לעניין . בניגוד להיסטוריוגרפיה המקראית , הבנויה כמסכת סיפורים הדוקה למדיי , המתמקדת בדמויות הגיבורים ומקבעת אותן במרחב ובזמן , הרי הקוראן איננו סיפור מתפתח , אף לא מחרוזת סיפורים הקשורים זה לזה , אלא הוא בנוי באסופה של נאומי הטפה , שמשולבים בהם למקוטעין חומרי סיפור מן המקרא וממדרשיו . כדי לקבל תמונה כוללת על אישים ואירועים מקראיים , חייב הקורא בקוראן לרכז יסודות סיפוריים , הפזורים בדרך כלל על פני סורות שונות בקוראן . התייחסותו של הקוראן למקרא דומה באופן חלקי להתייחסותו של ז'אנר המדרשים למקרא . בדרשות חז"ל , המסתמכות על כתובי המקרא , מרובות גם כן התייחסויות מקוטעות לסיפורי המקרא ולדמויות המקראיות . התייחסויות אלה עוברות במקרים רבים מטמורפוזה ' . השינויים במדרשים מוסברים לא אחת כתלויים בזמן חיבורה של הדרשה ובמערכת היחסים שבין הדרשן לקהל שומעיו . כפי שציין י' היינמן , האגדה העממית מעבירה את דרכי החיים של 3 תקופת המספרים ומייחסת אותם אל גיבורי העבר . אסתפק במדרש אחד להדגמה : "מרדכי - אתמול היה מתוקן לצליבה , ועכשיו הוא . 1 כך למשל מצויים מדרשים רבים שבהם דמויות , המוצגות כרשעים בכתובי המקרא , הופכות בדרך אפולוגיטית במדרשים לדמויות חיוביות . על גילוייה השונים של תופעה זו ראו מרגליות . 2 . 1949 על השתקפות התקופה במדרשי חז"ל נכתבו מחקרים רבים . ראו למשל קרויס ; 1948 ליברמן . 3 . 1963 היינמן , 1954 עמ' . 35
|
|