|
|
עמוד:9
מבוא : מנתץ הפסילים אביעזר רביצקי הוא לא היה נביא . הוא היה איש חכם , חד עין , שידע לראות את מה שאנו לא ראינו והיטיב לצפות את שאנו לא צפינו . הוא גם לימד אותנו לפנות אל דברי הנביאים הקדומים ולקרוא בהם אחרת מכל מה שהורגלנו בו . אנו נהגנו תמיד להציב את עצמנו בצדם של הנביאים : הרי הם דיברו "עליהם , " לא עלינו , הם זעקו נגד הרעים , לא נגדנו , ואנו דימינו לעמוד עמם ולמחות כמותם בקול גדול נגד החטאים ונגד החוטאים . עד שקם ישעיהו ליבוביץ והפך את הקערה על פיה : כאשר הוא ציטט את נבואות התוכחה , הנביאים קמו לתחייה ועמדו מולנו , נגדנו , תבעו את תביעתם מאתנו ומחו נגד מעשינו אנו . כאשר הרעים בקולו את דברי יחזקאל - "עמדתם על חרבכם [ ... ] והארץ תירשו - " ? למדנו לפתע שלא רק נבואות הנחמה אלא גם נבואות הזעם נוגעות בנו ותוקפות את העצבים הרגישים ביותר של קיומנו . אמרתי פעם לליבוביץ שיש "הפטרה" אחת , פרק בספרי הנביאים שנהוג לקוראו בתפילת שחרית של שבת , שלא הייתי רוצה להתכבד בקריאתו לפני הציבור . כוונתי היתה לצוואת דוד המלך לבנו שלמה , ערב מותו , העוסקת בנקם ובשפיכות דמים . "אינני עורך סלקציה אישית במקרא , " אמרתי , "אולם הרעיון שזה דברו האחרון של דוד מלך ישראל מקומם אותי , ולכן לא אוכל לשמש שליח ציבור בעניין זה . " מה השיב ליבוביץ ? "פרק זה אהוב עליי יותר מכל פרק אחר בתנ"ך . הוא בא ללמדנו כיצד השלטון משחית , אפילו את דוד מלכנו נעים זמירות ישראל . " אינני יודע מדוע הופתעתי תחילה מקריאה חתרנית זו . הרי זה היה האיש : מנתץ המוסכמות , אנטיתזה לכל הרגלי החשיבה שלנו , מי שערער על כל האמיתות השגורות בפינו ואילץ אותנו לבחון אותן מחדש השכם והערב . סוד כוחו של ליבוביץ לא היה בתלמידים שהלכו בדרכו . אפשר למנות על כף יד אחת את מספרם של אלה שדבקו בתורתו כנתינתה ואימצו אותה רובה ככולה . ואולי טוב שכך . אולם מאות ואלפים , ואני בתוכם , רואים אותו מולם שוב ושוב ואנו נאלצים להתמודד עמו בבואנו לנקוט עמדה בשאלות היסוד של חיינו ומותנו , שאלות של אמונה , ערכים , מדע , אידאולוגיה , פוליטיקה . אני כשלעצמי מוצא את עצמי מסכים עמו , מתווכח עמו , מאוים על ידו , דוחה מעליי את ביקורתו אך מתייסר שוב ושוב אל מול כוחה המהפנט . ליבוביץ הציב סימן שאלה על הכול , אך הוא עצמו היה סימן קריאה , סלע מוצק , איש התשובות , לא איש השאלות . נראה שגם בכך היה טמון סוד קסמו לרבים . הם האמינו לתומם כי "יש מי שיודע , " יש מי שמציע פתרון רהוט ונחרץ .
|
|