|
|
עמוד:358
ראב"ם נתקל באתגר שבו נדרש למצוא את ההיגיון שבמשיכה זו במונחים המקובלים על המסורת ? אין לי הידע הנחוץ כדי לשפוט את הסברה הזאת , אולם היא מובילה אותי להמשיך ולהציע שאולי , בהקשר של מצבנו הנוכחי , מימון עשוי לחשוב על הנסיבות החברתיות של עמדתו שלו . מה יש במצב בפריז , שהוא מתאר בהרצאתו , המאפשר לו ולעמיתים מוסלמים לעסוק בשיח פתוח בשעה שכל אחד מהם כפרט מוסיף להאמין בעליונות של עמדתו שלו ? מחשבה ושיחה ממוקמות במצב החברתי בדיוק כמו מעשים ומוסדות , וכדאי להבהיר במפורש את המיקום הזה במצב מסוים . אני ממשיך באותו קו של שאלות והפעם ביחס לטקסט שהציג וניתח צבי זוהר . כאמור , אני מביט מעבר לכתפו של זוהר בעודו מביט מעבר לכתפו של פרחי המתמודד עם טקסטים של גאלאנטי . מה רוצה זוהר שקהלו יספוג משרשרת זו של קריאות וכיצד מתרחב התהליך ? שני כיוונים מתייצבים לפניי , ולכל כיוון החקירות הנלוות אליו . מסר אחד המודגש בדבריו של זוהר הוא אופיו הלא מאיים של הידע ה"חילוני , " או "שבע החוכמות" שהן נחלתם של הרב ושל השיח' כאחד . אולם יש לשאול האם המצב המתואר בטקסט ניתן להעתקה קלה מן הנסיבות ההיסטוריות המקוריות לאחרות , וזאת בלי לבחון מקרוב את הדמיון והשוני בין מערכי הנסיבות השונים . ראוי להתעכב על שאלה זו לא רק בהקשר לזמננו אנו , אלא גם בנוגע לטקסט המקורי שנדון . מה הניע את פרחי , באמצע המאה ה , 19 כאשר השפעת אירופה על החיים בסוריה ובארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני היתה ניכרת , לבחור את הסיפור המסוים הזה שצמח מדור מוקדם יותר ? האם עסק באיסוף מכני של בל דבר מן העבר , בתקווה להעביר את החוכמה הקולקטיבית הזאת הלאה לקהלו ? או שמא היה מאחורי הבחירה הזאת עיקרון שראוי לחושפו ? אפשר להפוך כל אבן במסורת בחיפוש אחר חומרים הנראים רלבנטיים למצבנו בהווה , אולם במצבנו הנוכחי קשה להימלט מתודעת התהליך המהווה חלק מן המאמץ . זה מוביל לשאלה שנייה . כיצד יש לראות את מקומן של "שבע החוכמות" ביחס לתרבות היהודית או המוסלמית בתקופת גאלאנטי ? אם השיח' והרב היו שותפים מרצון למחוז התרבות הזה , משמע שניתן אולי לראותו כפנימי לשתי המסורות , כאזור שבסוף המאה ה 18 חפפו בתוכו שני עולמות קוגניטיביים ? אם כך הדבר , הרי שפתיחותו של גאלאנטי לידע ה"חילוני" אינה בדיוק תופעה של נכונות "לצאת" את תחומי ההמשגה היהודית . תהא ההתנסחות ההיסטורית הנכונה אשר תהא , שומה עלינו לשאול מהם הגבולות בין מה שנחשב לפנימי לבין מה שנחשב לחיצוני ל"יהדות" בכל תקופה ומצב , ואילו מנגנונים מעצבים או יוצרים מחדש את הגבולות האלה ? שתי קבוצות השאלות רלבנטיות גם למצגת ולניתוח של שלמה פישר . אציין קודם כול כמה נקודות מגע בין הרצאתו של פישר לבין הדוגמאות שדב
|
|