|
|
עמוד:327
מן האמור עד כה יוצא כי על פי הידוע לנו מן המחקר הרלבנטי עולה כי במסגרת הזמן הרלבנטית - המחצית השנייה של המאה ה 18 וראשית המאה ה - 19 לא היו במרחב האימפריה העות'מאנית דמויות דתיות יהודיות או מוסלמיות , שהיו עשויות לשמש דגם לדמויות המתוארות בסיפור שהביא לפנינו הרב יצחק פרחי . בניסיון לאתר דמויות מעין אלה , אין מנוס מלחזור מאות שנים אחורה , אל שנות השיא של התרבות האסלאמית ואל שנות הזוהר של התרבות היהודית בארצות האסלאם . אולם גם בתקופה זו לא בנקל נמצא את מבוקשנו . בעולם האסלאם , לא קל לאתר אישים המשלבים הערכה עמוקה להשכלה כללית ונטייה להכרה מיסטית של האל . גם אם נמצא דמויות מעין אלה , יקשה עוד יותר לזהות מי מביניהן שמכיר באפשרות של שותפות בין מוסלמים לאחרים , בולטת בהיעדרה . " ראו . Welt Des Islams 36 , 3 ( 1996 ) , pp . 326-364 Bernd Radtke , "Sufism in the 18 th Century " , Die . 68 תודתי נתונה ליצחק ויסמן , שבדואר אלקטרוני שלח אליי את הדברים הבאים : "לא נתקלתי ברעיון של שבע 'חוכמות' באסלאם . אמנם , תורות הדקדוק היו חלק ממדעי העזר הנחוצים להבנת כתבי הקודש ; מתמטיקה וכיו"ב ואסטרונומיה כמעט שלא נלמדו , המלומד העיקרי שעסק בהם באותה תקופה [ בדמשק ] היה מוחמד אל עטאר , שהיה בכלל והאבי ולא צופי ; היחס הכללי למוזיקה היה בוז . " . 69 ראו . Philosophy , 1 , London : Routledge , 1996 Seyyed Hossein Nasr and Oliver Leaman ( eds . ) , Historyof Islamic מבין כל הנזכרים שם , אפשר שהדמות העונה לקריטריונים המבוקשים היא אל ע'זאלי , אולם גם זאת רק בתנאי שמקבלים את העמדה הפרשנית שלפיה המהפך הצופי שעבר באחרית ימיו לא גרם לו לשלול לגמרי את ערכן של חוכמות אנושיות אוניברסליות . דא עקא , שעמדה פרשנית זו אינה הכרחית כלל , לדעת מאסימו קמפניני , הכותב : "A final . be very tenuous " judgement on al-Ghazzali ' s attitude towards knowledge and science must ראו . Leaman , History of Islamic Philosophy , pp . 269-270 Massimo Campanini , "Al-Ghazzali " , Nasr and מסורת אחרת שבקרבה פעלו צופים שהתייחסו בחיוב ( מסויג (! לחוכמות אנושיות אוניברסליות היא זו של אבן ערבי . למשל , דברי צדר אל דין קונאוי ( מאה , ( 13 שכתב כי אין מחלוקת בינו לבין הפילוסופים בכל הקשר לחוכמות הניתנות להשגה באמצעות התבונה . ראו . Nasr and Leaman , ibid ., p . 514 William c . Chittick , "The School of ibn Arabi " , לפי צ'יטיק ( שם , עמ' , ( 519 גם חכמים צופים מאוחרים יותר באסכולה זו סברו כי השגת המדרגה הגבוהה ביותר של "גילוי" האמת האלוהית מותנית בהגעה לשלמות קודמת במדרגות הנמוכות יותר של הידע הדתי המסורתי ( נקל ) והחוכמה התבונית ( עקל . ( בהערה האחרונה במאמרו צ'יטיק מזהה את אל ג'זאארי , שהגיע כאמור לדמשק בשנת , 1855 כמי שינק מן המסורת של אבן ערבי ( שם , עמ' , 523 הערה . ( 38
|
|