|
|
עמוד:255
אך יודע עם זאת שאיש לא יעשה את העבודה בעבורו . אין הוא מחכה בחיבוק ידיים לבעיות שיתגלו באקראי , אלא יוזם ומעודד מהלכי ביקורת ובחינה יצירתיים , ובעקבותיהם יוזם ומעודד מהלכי השבחה יצירתיים לא פחות . תרבות שיח כזאת מעודדת ריבוי דעות וסיעוד מוחות מתמיד . בחברה כזאת האחרות מוערכת מאוד , כאמור , בשל אחרותה . קריאת התיגר המתמדת , הוויכוח הנמשך , המחלוקת הבונה עדיפים לאין שיעור בעיני הספקן הקונסטרוקטיבי מתמימות דעים דביקה וחמימה . מובן שאין באופציה זו כדי להכחיש את הרעיון המצוי בבסיס התיאוריות הליברליות , היינו שיש לבני אדם זכות בסיסית לאמונותיהם ולאורח החיים הנראה להם , ובלבד שאין הוא בא על חשבון הזולת . היא פשוט אינה זקוקה לו . הגישה הפופריאנית והגישה הליברלית אינן תלויות זו בזו , אך גם אין הן בהכרח צרות זו לזו . מכל מקום , ראוי לשים לב שהעמדה הליברלית כשהיא לעצמה אינה רואה ערך מיוחד בריבוי תרבויות . אין בה כדי להמריץ יחידים וקהילות לחתור לכך שיהיו מוקפים בבעלי דעות ומנהגים אחרים . אין בגישה הליברלית גרדא כדי לייחס ערך לאחרות , וממילא אין בה כדי לעורר את הרצון לחלוק את המרחב הפוליטי התרבותי עם אחרים . שיח הזכויות הליברלי מספק מניע ברור לפיתוח יחס של סובלנות עילאית כלפי אחרים כל אימת שהם מצויים בסביבה , אך אין בו כדי לספק מניע כלשהו לראות בעין יפה את היותם בסביבה . הכרה בזכותו של אדם לאמונותיו גוררת חובה לאפשר לו להחזיק בהן ולנהוג על פיהן , אך אין בהכרה זו כאמור כדי לייחס לאמונותיו ערך כשהן לעצמן , דהיינו כדי לראותן כחשובות לנו . לא כן העמדה הפופריאנית . כאן קיים מניע ברור לרצות לחלוק את מרחב המחיה עם יחידים וקהילות החושבים ונוהגים בצורה אחרת , כדי שדעותיהם ואורחות חייהם השונים יפרו ויעשירו את דרכי החשיבה ואת אורחות החיים שהורגלנו בהם . על פי גישה פלורליסטית זו , אין האחר משמש מושא ליחס סובלני בלבד , אחרותו מוערכת ורצויה מצד עצמה . יוצא אפוא , באופן פרדוקסי למדי , שאף שיש בידי הגישה הפופריאנית לספק הרבה יותר מאשר אחותה הליברלית , היא מניחה הרבה פחות ממנה . כפי שהראה שגיא , הטיעון הליברלי המקובל היוצא מזכויות יסוד הוא ביסודו טיעון בשבח הסובלנות בלבד , בעוד שהטיעון בנוסח הגישה הפופריאנית היוצא מענווה אפיסטמית הוא טיעון . 34 במונח "שיח הזכויות" כוונתי היא לדיון התיאורטי בפילוסופיה פוליטית בדבר עיגון תורת חברה ומדינה ליברלית בזכויות יסוד . אותו מונח משמש בידי שגיא כדי להורות לא על המשא ומתן בין פילוסופים אלא על זה המתנהל בתוך החברה בין מי שתובעים את זכויותיהם ובין מי שאמורים להעניקן להם . ראו מאמריו של אבי שגיא , "על מתחים בין דתיים וחילוניים : בין שיח זכויות לשיח זהות" ו"החברה והמשפט בישראל : בין שיח זכויות לשיח זהות . "
|
|