|
|
עמוד:251
התפכחות פוליטיים , אין הן מחייבות את האוחזים בהן לשנות את השקפת עולמם הדתית . אין הן מחייבות , כפי שניסח זאת אחד מבני שיחי לאחרונה , את פריצת המסגרת ההלכתית . לא כן ביחס לאפשרות הפתרון השלישית . אפשרות זו , כאמור , רואה ערך דתי בקיום ריבונות מדינית ובה בעת מאמצת את מודל המדינה הדמוקרטית הליברלית , המכירה בזכות הקהילות המרכיבות אותה 29 לחופש תרבות ודת , ובחובת המדינה לסייע להן באורח שוויוני לממש את בחירותיהן . מכיוון שככל שמדובר באופציות תרבותיות ודתיות הנוגדות את ההלכה , אין ההלכה מכירה לא בזכות כזו של קהילות וממילא גם לא בחובה כזו של המדינה , לא נשאר למי שמבקש להכיר בהן אלא לשנותה . אך כיצד ניתן להישאר נאמן להלכה ובה בשעה להתכחש לה ולשנותה ? הלוא לכולי עלמא אין ההלכה מתירה את מה שנדרש מן השלטון במדינה כמו ישראל . אם כן , באיזה מובן יכולה התכחשות להלכה פסוקה להיחשב מלכתחילה לאופציה לאדם דתי ? ובכלל , באיזה שינוי מדובר ? היעלה על הדעת להתיר צורות התנהגות כעבודה זרה וחילול שבת ? ואם לא , כיצד ניתן לשנות את ההלכה כך שיותר לסייע בידי עובדי אלילים ומחללי שבת ? כיצד ניתן להישאר נאמן לגוף הלכה נורמטיבי ובה בשעה להיות פלורליסט ביחס למי שמפרים אותה ? קשה לראות באיזה אופן קיימת בכלל אופציה שלישית בעבור הציבור הדתי . מצד אחד , בהיעדר אופציה כזאת נדונה הציונות הדתית לעימות מר ובלתי מתפשר עם הציונות הפוליטית , ויותר מכך עם מדינת ישראל כמות שהיא ! אין ספק שאופציה זו היא הבעייתית ביותר . מצד אחר , היא היחידה המשאירה סיכוי להתמודדות בונה של עולם התורה עם המציאות הפוליטית המודרנית , בעיקר עם זו הישראלית . לדעתי , אופציה זו היא בת מימוש בעיקרון , ולהלן אנסה לשרטט לה קווים ראשוניים . אך אבהיר שוב למה אני חותר , או שמא אבהיר תחילה למה אינני חותר . אינני חותר לשינוי בהלכה שירוקן אותה מתוכן . דברים אלה אמנם נכתבים מנקודת ראות ביקורתית אך יחד עם זה אורתודוקסית לגמרי . לשם פתרון בעיית הריבונות אינני מציע לשנות מאומה במערכת הנורמטיבית ההלכתית המוכרת . מושגי המצווה , החטא והסטייה המקובלים יישארו על כנם ויחייבו כבעבר . המהלך המוצע הוא אכן רפורמטיבי , כפי שיתברר מיד , אך לא במובן המקובל , האנטי אורתודוקסי , של המילה . כאמור , לא די להנהגתה של דמוקרטיה רב תרבותית להיות סובלנית , עליה . 29 ובכלל וה , כמובן , גם החופש מרת . ראו למשל אמנון רובינשטיין וברק מדינה , המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל , תל אביב : שוקן , תשנ"ו , פרק . 6 השוו שמחה ח' מירון , "חופש הדת לעומת החופש מדת , " עיוני משפט ג ( תשל"ג , ( עמ' . 30 . 432-414 על שאלה זו עומד שגיא , בין השאר במאמרו , "Religious Pluralism Assessed" אך תשובתו שונה מתשובתי .
|
|