|
|
עמוד:134
כהפכים לא בצמד אמונה וחסרון אמונה אלא דווקא בצמד אמונה וידיעה . אם מקבלים את התובנה הזאת ברצינות , לא רק כיחידים אלא גם באופן קולקטיבי , התוצאות מבחינת היחס בין "מאמין" ל"חסר אמונה , " וקרוב לוודאי בין חברים בקהילות דתיות שונות , הן מרחיקות לכת , מבחינה זו שהאמונה וחסרון האמונה אינם נחשבים כאן עוד לקריטריונים לאפליה בין קבוצות שונות , אלא יותר מכול לאמצעי המעיד על שבירות פנימית המאפיינת כל מאמין . כשמדובר ביחסים בין דתיים , הדבר הזה נושא עמו תובנה : ההבניה ההיסטורית הכרונולוגית , המבוססת על המשגתה המודרנית של ההיסטוריה , אינה כוללת בהכרח כל תודעה עצמית דתית . אם הכרונולוגיה נקשרת אז לרעיון הקדמה באופן שהדת ה"מוקדמת יותר" נעשית לא יותר מצעד מכין לקראת הדת ה"מאוחרת , " עד כדי כך שזו מוכרזת כמשהו נוקשה ומת שיש להתגבר עליו , ואז כבר ביכולתנו לראות גזרה מסוימת של השטח הבעייתי עולה וצץ , ובה לפי שעה כמעט כל מערכת יחסים בין דתית , בפרט בין שלוש הדתות המכונות אברהמיות , נאלצה להתאמץ , ולדעתי גם להיכשל , בהכרח . כשמדובר בדת הנוצרית , דבר זה מאשש את הצורך בהארה עצמית בשאלת האפשרויות ליישום נוסף של החשיבה על חייו וסבלו של ישו , שעד עכשיו , אם נתבטא באופן בוטה , תמיד חשבה כבר על "הפתרון הסופי . " ד . חזרה בתשובה אחר המשלון לק » ם את מצוות הסובלנות - לאן ? בדברים הבאים אנסה לצעוד צעד נוסף קדימה , צעד קשה מאוד . יכולנו תמיד לדעת מראש שצלם אלוהים של המין האנושי קשור קשר אינטימי לשאלת התנהגותו של אדם כלפי האחרים שהתורה הוקיעה . אלוהים היה מוכן לתלות את האי פגיעות שלו עצמו בקדושה ובאי פגיעות של האדם האחר , דהיינו ביחסנו הסובלני כלפי האדם האחר , אשר רצוננו לסלקו כבר התברר ממילא ! וכעת , משאנו עומרים בראשית המאה ה 21 באירופה שלא עזרה כלל וכלל לנצרות לעמוד באופן החלטי נגד תאוות הסילוק הזאת , שכוונה באופן נחרץ נגד היהודים שבינינו ועל כן נגד אותו עם ישראל אשר לו ניתנה התורה הזאת ואשר לו היה עלינו להודות עליה , אילו הואלנו ללמוד אותה - מה ביכולתנו . 29 מתוך הנאום "Sola fide" שנשא פטר ברגר בעת קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מן המחלקה לתאולוגיה פרוטסטנטית באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ב 6 במאי . 1998 מצוטט מתוך קובץ התמלילים הנבחרים , , GewiBheiten sind Meinungen getreten " "An die Stelle von שפורסם בעיתון . Allgemeine Zeitung , 7 . 5 . 1998 , p . 14 Frankf urter
|
|