|
|
עמוד:99
סופי , הרי שהם במובן הצר ביותר הקשר של כל פרט עם אותו אלוהים עצמו . נוכל אפוא לומר שמספר הדתות הוא כמספר בני האדם . אימוץ דרך אחת שנגלתה משמעו הצטרפות לקהילה דתית אחת מני רבות שעוצבו במהלך ההיסטוריה . לא תיתכן שום דת כנה בלי ההבדלה בין המציאותי ללא מציאותי , שכל אדם מסוגל לה . עוד היבט חיוני של כל דת כנה הוא קבלתה את המציאות , המצריכה ידיעה וקשר עם יכולת המעשה האנושית המושלמת , שהיא המאפשרת שפות ופולחנים שונים . ביטחון אפשרי בין יחידים בני אותה דת לבין חברי דת כקבוצות , משום שהיחסים בין כל אני יחיד לבין האנחנו הקיבוצי נוצרים באמצעות האני העליון האמתי היחיד . זה מצריך קונסנזוס באשר לאותם היבטים נצחיים זהים של מסורות אלוהיות שונות . יציבותה של החברה הבוסנית הפרה מודרנית כמבנה המורכב מקהילות דתיות שונות נשענת בדיוק על הביטחון שבתוך הקהילות האלה וביניהן . כל אחת מהקהילות האלה הקימה מבנה משלה . בכל אחת מהן נשמרו ופותחו דוקטרינה ודרך , אולם הידיעה שדרכה תתמזג עם כל הדרכים האחרות באין סופיות ובנצחיות , באלוהים , שאינו יכול להיות רק "שלנו" או "שלהם , " שמרה על האחריות כלפי כל הקהילות האחרות וכלפי בניהן , כפי שמסוכם בהכרזה הקוראנית : "אלוהינו ואלוהיכם אחד הוא , ואנו מתמסרים לו" ( סורה , 29 פסוק . ( 46 על ההבדלים בין פולחנים וסמלים קדושים התעלתה כל אחת מן הקהילות האלה בעזרת הקשר בין האלוהים לבין כל אחד מבניהן . אלמלא כן היו הפולחנים והסמלים כאחד אלילים . וזהו מקורה של הסובלנות הבוסנית : סיבותיה אינן נובעות מריאלפוליטיק , לא מאדישות כלפי האחר והשונה ואף לא מ"זכותו של כל אחד לחופש בחירה . " זו בחירה מסוג אחר , המושרשת באותה קדושה עצמה , היכולה וחייבת להתגלות בדרכים שונות בזמן ובמרחב . המודרניזציה של חברה זו כוללת חילון . היחסים בין יחידים מתבססים יותר ויותר על אמון ולא על ביטחון . בהקשר זה , האדם חדל לראות את עצמו כמי שנברא בצלם אלוהים . הוא עצמו נהפך למישור ההוויה הגבוה ביותר - כל השאר נמצא תחתיו . כך הוא תופס לעצמו את עמדתו של מי ש"אוחז" או " בוחר לאחוז" את עצמו וכל ברייה אחרת "בציצית ראשו , " ואילו שני קצותיו של חבל ישועתו נתונים בידי אדם . זה משנה את מעמדו מחזקת ברוא לחזקת בורא . מגבלותיו וקיום העצמי הבלתי מותנה המקובל עליו מבוטאים ביחסו כלפי אחרים או ביחס של אותם אחרים כלפיו באלימות ובורות . המסורת האלוהית , בצורותיה הרבות , מוחלפת באידאולוגיות חילוניות , שהמובהקות שבהן הן אידאולוגיות של מדינות לאום . כל קהילה דתית נשארת במבנה , בשפה ובמסורת שלה , אולם כעת בלי אלוהים כחירות מוחלטת וכמקור ישועה ליחיד . בנסיבות כאלה , הישועה מועתקת אל היחסים בין בני האדם , היורשים את הקהילות הדתיות ואת כל הקשור בהן . בפרוגרמה אתנו לאומית , מורשת זו מתחלפת באידאולוגיה , בארגונים
|
|