|
|
עמוד:59
השנים הראשונות לפעולותיו של הנביא . אולם ברגע שהחל בדרשותיו הפומביות - הגינוי החד משמעי לעבודת אלילים הוא שהביא את בני קריש להתנגדות חריפה כלפיו . לכן אם מקבלים את אמתותה של פרשת פסוקי השטן , חייבים לייחס לנביא תפנית אחורה , אחרי שעמד שלוש או ארבע שנים בלחץ עז . את הבעיה אפשר לפתור אם קובעים שהתקרית אירעה מוקדם יותר , בתחילת דרכו של הנביא . ואט מעלה את האפשרות שהנתק מבני קריש , ובמיוחד ההתנגדות הנמרצת של מקצתם , אנשי אל טאאף , כפי שנזכר בדיווח של אל טברי המצוטט לעיל , קשור באופן כלשהו לביטול פסוקי השטן . לפי דעה זו , מוחמד השמיע את הפסוקים לכתחילה משום שמתן אישור לכוחות התיווך והשתדלנות של שלוש האלות לא נתפס בעיניו מערער על תפיסת האלוהות של אללה , שהיתה עדיין מעורפלת אצלו . שלוש האלות היו ידועות לערבים הפגאנים כ"בנות אללה , " והנביא אולי חש באותה עת שהכרה בהן יכולה לדור בכפיפה אחת עם קיומן של ישויות על טבעיות אחרות , דוגמת מלאכים , בלי לפגום ברעיון עליונותו של אללה . מאוחר יותר ( המקורות המוסלמיים אינם מציינים בבירור מתי התרחש הביטול , ( כאשר הבין את ההשלכות האמתיות של התפשרות זו על עקרון המונותאיזם , חזר בו מוחמד מן הפסוקים האלה ושילח את התקפותיו הממוקדות ביותר נגד עבודת האלילים . רק אחרי תפנית חדה זו , מציע ואט , עורר עליו מוחמד את חמתם של בני קריש , בעיקר אלה מהם שהיו להם אינטרסים מסחריים בעיר הסמוכה אל טאאף , האתר ששכן בו המקדש אל לאת . 27 תרחיש זה מסקרן , אולם נראה שאפילו ואט עצמו סבור כי הוא אינו מתקבל על הדעת . כל הדיווחים המוסלמיים ממקמים את פרשת פסוקי השטן באמצע תקופת מכה בערך . אבן אסחאק ואל טברי כאחד קובעים את מקומו של הסיפור אחרי ההגירה לחבש ומיד אחרי תחילת החרם נגד בני האשם . החרם אף מספק את המניע הסמוי לוויתור של הנביא , כלומר שצר היה לו על מצבם של קרוביו והוא חיפש פתרון לסכסוך עם מתנגדיו . כאשר הגיעו הידיעות על הפיוס למוסלמים בחבש , הם התכוננו בחיפזון לשוב לביתם . לכן , כדי שתימצא בסיפור קוהרנטיות פנימית , האירועים היו חייבים להתרחש זמן רב אחרי תחילת שליחותו של הנביא ועקב התנגדות מתמשכת שבמהלכה סירב לכל הסדר . ויליאם מויר מתמקד בשובם של הגולים המוסלמים אחרי שלושה חודשים בלבד בגלות כעדות המשכנעת ביותר לאמתות הסיפור . מדוע לה , ל"עדה קטנה" זו , לשוב אחרי פסק זמן קצר כל כך בחבש , שם מצאה "מחסה בטוח . 27 שם , עמ' . 28 . 107-106 שם , עמ' . 101
|
|