|
|
עמוד:50
המונח "סובלנות" אוצר קשת של משמעויות . המובן המינימליסטי הוא להסכים לסבול בטווח הקרוב משהו או מישהו שאין מסכימים עמו או אפילו סולדים מפניו , ובה בעת להשתדל בטווח הרחוק לסלק את הגורם הזה . את המובן הזה אפשר להגדיר "עוינות . " עמדת הביניים תהיה מעין התעלמות בלתי מזיקה , שהיא פרי שכנוע פנימי שעמדתו של הסובל נעלה מעמדות מתחרות , ניטרלית או בלתי מושפעת על ידן . את היחס הזה ניתן לסכם במילה "אדישות . " צורת סובלנות איתנה יותר תהיה "כבוד" לעמדות שונות , ואולי אפילו נכונות ליצור קשר עם השקפות מתחרות , אך מתוך שכנוע של הסובל בעליונותו או באמת שלו . העמדה המקסימליסטית מבוססת על הכבוד , המצוי גם בהגדרה הקודמת , אך הכבוד כאן הוא פרי ההכרה כי ידיעת האמת של הסובל היא מוגבלת וכי השקפות שונות יכולות להיות תקפות באותה מידה . על פי דעה זו , השקפות מתחרות נסבלות לא רק כרע הכרחי , אלא דווקא כטוב הכרחי - כהכרחיות לחיפוש משותף אחר האמת . כל אחד מן המובנים האלה של המונח סובלנות אפשר לגזור מן הקוראן . ב 14 המאות האחרונות - ולמעשה בתקופת ההתגלות הקוראנית עצמה - ציטטו פרשנים מוסלמים ולא מוסלמים מגוון פסוקים כדי להגיע למסקנות שונות בשאלת גישתו של האסלאם לסובלנות . הקוראן סיפק את הבסיס לגיבוש עמדות אתיות שונות ומגוונות באשר לאופן ששומה על המוסלמים להתייחס ל"אחר , " ואלה שימשו בתורן מצע לצמיחת רשת סבוכה של יחסים ומוסדות חברתיים . כמה היסטוריונים וסוציולוגים יטענו מן הסתם כי הקשר הסיבתי המוצג לעיל הפוך הוא , דהיינו שהתפתחותם של היחסים והמוסדות החברתיים בדפוסים מסוימים היא שהביאה לפרשנויות מסוימות של הקוראן . בין כך ובין כך , הקוראן הוא הערכאה העליונה בסוגיות של סובלנות . אם רואים בניסיונות הפרשנות , בפולמוסים ובמחלוקות האלה חטיבה אחת , הם עשויים ליצור בלבול גמור ולהוליך למסקנה כי אי אפשר למצוא דעה קוראנית אחידה וכי הקוראן , כמו כל כתבי הקודש , מכיל חומר שיש בו כדי להצדיק את העמדה שגיבש הקורא מראש , תהיה זו אשר תהיה , ואותה הוא מבקש להצדיק . אולם רעיון הסובלנות המובע בסורה , 5 פסוק 48 שובה כל כך בהיקפו הרחב ובביטחון העצמי שבו , עד שהוא תובע הרחבה והתייחסות בהקשר . כיצד אפשר ליישב אי סובלנות או גרסאות מינימליסטיות של סובלנות עם מה שנראה אתיקה מקסימליסטית המובעת בפסוק זה ? לפי האמונה המוסלמית ירידת הקוראן התרחשה ב 23 שנות חייו האחרונות של הנביא מוחמד 632-610 ) לספירת הנוצרים . ( בתקופה זו התפתחו והשתנו נימתו ותוכנו של המסר וכן קהל היעד המוגדר שלו . ברור שהפסוקים שירדו באל מדינה אחרי ההג'ךה ( ההגירה ממכה לאל מדינה ) של הנביא בשנת 622 עוסקים בעיקר בענייני היומיום של קהילה מתפתחת לעומת הפסוקים שמקורם במכה , המתמקדים בחיי העולם הבא . אולם מעבר להבדל מובן מאליו זה , האם
|
|