|
|
עמוד:16
היא אפשרית משום שהיא כרוכה בקבלת דעות שאדם דוחה , או לפחות בהסכנה להן או בהסתגלות אליהן . היא קוראת לנו לחיות כדיסוננס קוגניטיבי ומציגה סתירה כמטרה נחשקת דווקא . אנו מחויבים "לסבול" דווקא את מה שהוא בלתי נסבל בעינינו . מובן שאלמלא היינו סבורים כי מילה או מעשה כאלה ואחרים ראויים לגנאי , לא היתה מתעוררת הקריאה "לסבול" אותם . כל עניין הסובלנות עולה רק כאשר מעשה או דיבור כלשהם נחשבים לראויים לגנאי . מנקודת מבט אחת , הסובלנות היא אפוא מידה תובענית כל כך , עד ש"בלתי אפשרי" לממש אותה . אולי אפילו אין לה אחיזה לוגית והיא מסבכת אותנו בחוקי הסתירות . מנקודת מבט אחרת , לעומת זאת , הסובלנות רחוקה מלהיות מידה מספקת . היא נחשבת לטפלה מדי , לצמוקה מדי וללא מתאימה לבניית סדר אזרחי או חברה אזרחית שיש בהם הערכה והכרה הדדיות . לפי קריאה זו , הסובלנות , על האסוציאציות ההיסטוריות שלה , שהן סבילת נוכחותו של הנתעב ( בעיני אלוהים ואדם , ( היא ברייה חלושה מכדי שיהיה ראוי לקדמה . פלורליזם והאדרת השוני והאחרות הם מה שנדרש , ולא קריאה סתמית לסובלנות . מה שמסבך את המצב עוד יותר הוא העובדה שאחת היא אם הסובלנות בלתי אפשרית בעינינו או חסרת טעם ; בין כך לבין כך ניתן לטעון שאין היא מובילה אותנו רחוק . הרי כמעט הכול מודים שיש מעשים ( ואולי אף מילים , אם כי על כך רבה המחלוקת כיום ) החורגים מכל מצפון מוסרי ואין לסבול אותם . רבות מזוועות המאה ה , 20 ובכלל זה רצח עם ופשעים אחרים נגד האנושות , נכנסים למשבצת זו . לכן , אם סוגים מסוימים של מעשים הם בבירור מעבר למה שניתן לסבול , שומה עלינו להגדיר את הגבולות של מה שאפשר או אי אפשר לסבול . לגמרי לא ברור באילו אמות מידה יש להשתמש כדי להגדיר את הגבול הזה . דומה אפוא שמשימה כזאת רק דוחפת את בעיית הסובלנות שלב אחד מעלה בסולם האנליטי אך אינה פותרת אותה . למרות הבעיות האלה והמבוכים הלוגיסטיים שהן נקלעות אליהם , אדבר בעד הסובלנות , אמנם כעמדה מינימליסטית , אולם בכל זאת כעמדה שאמנם לא קל לבסס אך בכל זאת אפשרי . נוסף על כך אטען כי מה שמכונה סובלנות ( וקל וחומר מידות איתנות יותר ) בחברות מודרניות בנות זמננו , פעמים רבות איננו סובלנות כלל , אלא מעין תערובת של אדישות , ריאל פוליטיק והכחשה של השוני , כלומר הכחשה שבאמת יש משהו נוסף , אחר , שונה ואולי מאיים שעליי להתייחס אליו בדרך סובלנית . הכחשת השוני מופיעה בצורות רבות , לא פעם בדרך שאפשר לכנותה אסתטיזציה של השוני . שוני הוא עניין של טעם , לא של מוסר , ומכיוון שעל טעם ועל ריח אין להתווכח , אין צורך בסובלנות אמתית לשוני , אלא רק בהכרה ב"זכות" של כל אדם לדעה משלו . לאסתטיזציה של השוני מתלווה לא פעם טריוויאליזציה שלו . במקרה זה ההבדלים , או זירות השוני , אינם נתפסים
|
|