|
|
עמוד:5
בשיטה האחת או האחרת אלא שאמת המידה להיסטוריה היהודית , כפי שהגדרנוה זה עתה , איננה בפילפולי היסטוריונים . היא קיימת בנפשו של ההיסטוריון ולא במוחו . באשר להיסטוריה יהודית , המחלוקת איננה בין האירוע לבין המבנה אלא בין האובייקטיבי לסובייקטיבי , בין האי מעורבות הנוצרת כתוצאה ממצב מוחצן לבין נקיטת עמדה הנובעת מבפנים . ספר זה יכול להיכתב רק על ידי יהודי . יהודי המחובר להיסטוריה של היהודים ולתורת היהדות . סבורני שכך הוא גם לגבי דתות אחרות ; וכשם שלהבנת הבלשנות , הפסיכואנליזה והפילוסופיה פונים למומחים : בלשנים , פסיכואנליטיקנים ופילוסופים , בקצרה אלה השרויים בתוך התחום הנדון , כך גם על הדתות להיות מוצגות על ידי מי שהם המומחים האמיתיים בהן ואלה אינם היסטוריונים , תיאולוגים או פילוסופים — בלי קשר למומחיותם המדעית — אלא הם אלה הנאמנים לדת הנדונה . להיסטוריה היהודית יש מאפיין בלעדי בין שאר ההיסטוריות , בעת ובעונה אחת היא בתוך הזמן ועל זמנית , מוגבלת במרחב ועל מרחבית . היא סבה סביב ציר מרכזי : ארץ ישראל , פלשתינה , ונוסקת ממנו אל ארבע כנפות תבל . היא סבה סביב רגע אחד : העכשווי , וגולשת ממנו קדימה ואחורה לארבעת ממדי הקוסמוס . וזוהי בדיוק הגדרתה העיונית של היהדות . אמונה דתית יהודית עולה בקנה אחד עם ציונות . אברהם היהודי הראשון היה ציוני : הוא עזב את הגלות באור כשדים ו"עלה" לארץ המובטחת לו ולזרעו היהודי . המשיח , היהודי המוחלט , יהיה ציוני r הוא יצא מן המקום הבלתי ידוע , האי שם של גלותו ( השמים ? שערי רומא ? אלה הם אחדים מן השמות המוצעים על ידי המסורת היהודית ) על מנת "להתגלות" בארץ הקדושה , בציון . מחבר הספר , הנמצא באיזו נקודה על הקו המוביל מאברהם למשיח , אינו יודע אם היא סמוכה יותר לאחד או לאחר ואם כברת הדרך שנעשתה קצרה או ארוכה מזו שיש עוד לעבור . ידוע לו בבירור שבהיותו יהודי
|
|