|
|
עמוד:7
את אחד המקורות המקודשים מבלי להטיל בה מום . במפתח הכניסה בשערי היהדות ישנם אפוא שלושה חריצים נבדלים זה מזה : החריץ המקראי , החריץ התלמודי והחריץ המיסטי . לצורך הדיון יש לדון בכל אחד בנפרד , כפי שנעשה בספר זה . אך אל לו לקורא לשכוח שאף אחד מהם אינו המגדיר היחיד של היהדות . אני אוחז בידי צרור מפתחות על מנת לפתוח שער אחד בלבד . המנעול ייפתח אך ורק על ידי כולם . ממד הקדושה מעצם היותה דת , היהדות מחוברת , לעיתים תוך הפרזה , באורח בלעדי לתחום הנזכר . עתה ידוע לנו שאין בכך כלום . היהדות חורגת מגבולותיה הדתיים ומקיפה בני אדם , חברה , מדינה והיסטוריה שמרכיביהם הינם לרוב חילוניים לחלוטין , וככאלה הם מחוץ למסגרת הדיון בעובדה הדתית . אך גישה כזו מהווה טעות חמורה . ספרות יהודית , אמנות יהודית , מסיטיקה יהודית , מדע יהודי , מדיניות יהודית , כלכלה יהודית ותרבות יהודית מהווים חלק בלתי נפרד מגוף היהדות ( רציתי לומר שהם מהווים חלק מ"נפש" היהדות , ( אף על פי שהם הקוטב המנוגד לקודש שלא פעם שרוי כמו בעימות . נושאים אלה , המשמיעים בעת ובעונה אחת את צלילי מיתריהם המנוגדים באופן הרמוני , מרכיבים את נקודת העוגב המכונה "יהדות" והדהודיהם נוגעים בנצח .
|
|