|
|
עמוד:3
ומעבר ליסוד הדתי , הפנימי אך המצומצם , בלב ליבו של גלעין דתי זה שוכן היהודי . המבוא ל"זהות יהודית" אינו מצומצם אפוא לפן הדתי והתיאולוגי . הוא יהיה גם אנתרופולוגי וסוציולוגי . אין יהדות בלא יהודים . יהודים בלא יהדות תוך המנעות משגיאה , ניתן להכשל בטעות הפוכה , הווה אומר לספק מפתחות להכרת היהודים בלי קשר ליהדות . הטעות הראשונה היתה נפוצה במאה התשע עשרה כשהושם דגש על המהות הדתית הטהורה של היהדות בעוד שהיהודים הופיעו כיחידים , המשתייכים לאותה קהיליה דתית — עד שהתחולל המהפך , מאז אושוויץ ועד להקמת מדינת ישראל , שבו נעלמה היהדות מן הבמה האינטלקטואלית ופינתה את מקומה ליהודים . מן התיאולוגיה אנו עוברים לסוציולוגיה לפיכך נוצרה מערכת שלמה של מונחים להדגיש כי שוב אין לדון ביהודי בקשר ליהדותו אלא ביהודי שהוא כולל משהו אחר , שונה מיהדות : יהודיות , ישראליות , ציונות ומה לא ... תגובה טבעית להגזמה טומנת בחובה סכנה ? היא עצמה הולכת ומתעצמת עד להפרזה ההפוכה , עד כי נוטים לשכוח שהיא עצמה נוצרה כתגובה , כהד לדבר מה קיים ואשר כל מה שנדרש הוא בעצם רק לשרטט את תחומיו . ודאי שאין להשליט את התיאולוגיה של הכרת היהדות אך גם להשלטת הסוציולוגיה אין כל יתרון . היהדות והיהודים משולבים זה בזה , רוצה לומר , מעצם מהותם . הם בלתי נפרדים מעצם קיומם ההדדי ויחסיהם ההדדיים . המפתח חייב אפוא להתאים לאחדות של תורה ושל חברה בתוך אחדותם המהותית .
|
|