|
|
עמוד:7
פתחדבר הצורך לתעד ולספר את קורות השואה מצא לו אפיקים שונים , המהווים בסיס לחקר התקופה ולשימור זיכרונה . מאגר המבואות לספרות הרבנית , שיצא לאור בתקליטור בשנת תשס"ז על ידי המרכז ללימודי השואה שעל יד המכללה ירושלים , אוצר את סיפוריהם של יותר טמאה רבנים ניצולי שואה , אשר העלו את זיכיונותיהם והגותם על השואה לא כיצירה בפני עצמה אלא כמבוא לספר קודש שכתבו ( ספרי הלכה , דרוש , מחשבה ופרשנות , ( מבוא העומד בזיקה לספר אך גם בפני עצמו . כתיבת זיכרונות במבוא לספר קודש הופיעה מעת לעת במהלך הדורות , בייחוד לאחר אירוע טראומטי של הפרט או הכלל : שרפה , מגפה , גירוש ופוגרום . בין הכותבים ניתן למצוא את גדולי ישראל כרבי מנחם המאירי , דון יצחק אברבנאל , רבי משה איסרליש ( רמ " א ) ועוד . מאחר שבימי הביניים לא הייתה כתיבה היסטורית או ביוגרפית מקובלת , בחרו הכותבים לשמר את זיכיונותיהם , שהיו קצרים בדרך כלל , על ידי שילובם בתוך ספר תורני שפרסמו . לאחר שואת יהודי אירופה התפתחה והתרחבה סוגה מ'אנר ) זו בקרב חוגים רבניים , ועשרות רבות של מבואות אוטוביוגרפיים של רבנים ניצולי שואה פורסמו בספריהם התורניים . הכותבים , שהיו חלק מיהדות אירופה של לפני השואה , פעלו מתוך תודעת שליחות עמוקה של אודים מוצלים מאש , ופנו לסוגה המסורתית כדי לתעד את שעבר עליהם ולהנחיל את הלקח הדתי של המאורעות לדורות הבאים . הזיכרונות במבואות לספרות הרבנית שונים זה מזה בתוכנם ובערכם ההיסטוריוגרפי , אולם הם ניחנו במאפיינים משותפים בולטים במבנה ובסגנון . בכל אחד מהם יש ביטוי מיוחד לקרקע גידולם החברתי והתרבותי של המחברים , אשר ניכר בסגנון הכתיבה
|
|