|
עמוד:11
שישראל תהיה גם מדינה יהודית וגם מדינה דמוקרטית וצודקת אינה מופשטת , ולפיכך גם התשובה לא תימצא בעיון פילוסופי שמעבר למקום ולזמן . אי אפשר להעריך תשובות אפשריות ללא אזכור כמה עובדות יסוד על החברה הישראלית , בכלל , ועל תמורות שחלו בה בשנים האחרונות , בפרט . אמנם , המתחים בין תפיסת המדינה כדמוקרטית , מצד אחד , לבין ראייתה כביטוי של משאלתו העמוקה של העם היהודי להגדרה עצמית , מצד אחר , קיימים - בצורות שונות וברמות שונות - מאז קום המדינה ואף לפני כן . במובן מסוים , המתחים אימננטיים לניסיון לשלב את היסודות . ואולם , ניסוחם ומידת הבולטות היחסית שלהם משתנים במשך הזמן . במלים אחרות , השילוב בין דמוקרטיות לבין יהודיות הוא דינמי . יש תנועה בתפיסת הדמוקרטיה והמתחייב ממנה , כמו גם בהשלכות של אפיון המדינה כיהודית . כאשר מתמודדים עם בעיותיה העכשוויות של ישראל , ראוי להבין מדוע הדיון במושגים אלה חוזר דווקא כעת לסדר היום הציבורי באינטנסיביות כה רבה . אפתח בתיאור רקע קצר של התנאים שבמסגרתם מתקיים הדיון . המתח המושגי אידיאולוגי האימננטי בין יהודיות לדמוקרטיות , ובין פרטיקולריזם תרבותי , לאומי או דתי לבין מחויבות אוניברסלית ושווה לכל האזרחים , נהפך לבעיה פוליטית ממדרגה ראשונה בשל העובדה שישראל היא מדינה שסועה , וכי לפחות שניים משסעיה המרכזיים נוגעים ישירות למתח שבין דמוקרטיות ליהודיות : השסע הפנים יהודי לגבי מהות היהודיות ( האם היא דתית לאומית או לאומית חילונית תרבותית , ( והשסע היהודי ערבי , בין יהודים מצד אחד , על שפע תפיסותיהם את היהדות , ובין ערבים מצד אחר , על מגוון דעותיהם , אמונותיהם הדתיות ותנועתם בין דתיות לחילוניות מודרנית . שני שסעים אלה מאיימים על יכולתה של המדינה להתקיים באופן יציב . זיהויה של המדינה כיהודית וכדמוקרטית כאחת הוא למעשה מענה מסוים , שמידת אפשרותו והצדקתו שנויה במחלוקת , לשאלת המסגרת המשטרית הראויה למדינת ישראל על כל שסעיה . הערבים אזרחי ישראל מהווים מיעוט גדול במדינה — כ 7 ן אחוז . בעת הקמת המדינה הפלסטינים היו רוב גדול בא"י פלסטינה , והיו . 4 זאת , על רקע העובדה שיש הסבורים כי ישראל צריכה לוותר על ייחודה היהודי ; אחרים - בעיקר חברי קבוצות דתיות - סבורים כי על ישראל להעדיף את היהודיות , וכי מהעדפה זו מתחייב ויתור על דמוקרטיות .
|
|