|
|
עמוד:11
tPK ^ nnn פרסם בכתב העת האנגלי לאדריכלות ולעיצוב Blueprint ( דצמבר ; 2004 פברואר . ( 2005 לעומת כל האפשרויות הקיימות שאותן בחן , ניצבה בפני צ י רני העובדה שכאן מדובר במוזיאון חדש המתחיל מאפס , כלומר אינו מחויב לשום היסטוריה או רצף של גורמים שהשפיעו על התפתחותו , ואף לא לאידיאולוגיה כלשהי . עם זאת , מדובר במוזיאון בארץ קטנה בעלת תרבות עיצוב צעירה שיש לה מעמד פריפריאלי ביחס לעיצוב בעולם . ומעל לכול , קיימת העובדה שזהו מוזיאון המוקם לא על בסיס של אוסף קיים . לבד מהקושי המעשי המתעורר מעצם העובדה שחוק המוזיאונים בישראל אינו מכיר במוזיאון ללא אוסף , קיים גם קושי עקרוני : האם מוזיאון בעל משאבים מוגבלים יכול כלל להקים כיום אוסף משמעותי מתולדות העיצוב המודרני ? קל להרכיב "רשימת קניות" של דוגמאות מיצירותיהם של מעצבים נודעים , אך ברור שהתוצאה תהיה גרסה מקומית חיוורת של מוזיאונים אחרים . כדי להיות בעל משקל וערך על המוזיאון לנטוש את הרצון להידמות למוזיאונים אחרים , ולהמציא את עצמו כמשהו ייחודי . דברים אלה שמע צרני ממומחים במוזיאונים שונים , ובהם ראש המחלקה לתכנון במכון סמית סוניאן בוושינגטון : "ככל שמוזיאון יהיה ייחודי יותר ומותאם יותר למקום , כך יגדלו סיכוייו להפוך למוזיאון משמעותי " . מתוך התפישה שהמוזיאון בחולון צריך לייחד את עצמו ברמת התוכן , ולא רק בעיצובו החיצוני , הגדיר צרני את ההיבט המרכזי בסיפור של יחסי התרבות הישראלית עם העיצוב כמבוסס על השפעות . השפעות לפי גישה זו הן המקור המניע והמזין את היצירה המקומית , בין שמדובר בהשפעות גלובליות או בהשפעות מקומיות , והן הופכות לחלק מהמרקם החברתי , התרבותי , החומרי והתעשייתי של ישראל . מה משפיע על העיצוב בארץ , ומה הן תוצאות ההשפעה - זהו לדבריו המפתח . קטפת תמרים או טנק 'מרכבה' הם , לדידו של צרני , תוצרי עיצוב ישראלי שהמוזיאון צריך להיות מסוגל להציג , בה במידה שהוא מציג כרזות או בולים . גישה זו מטילה את מלוא כובד המשקל על אוצרות חזקה ודינמית , ומתוך האוצרות ייבנה האוסף . הרעיון המקורי של צדני הוא שאוסף המוזיאון ייבנה בהדרגה ויהווה עדות לפעילות המוזיאון . למעשה , זהו מהלך הפוך למה שנהוג באוספי עיצוב גדולים שבהם האוצרות נשענת על האוסף הקיים ומפרשת אותו . האוסף בחולון , על פי החזון של צרני , ייבנה כך שישקף את הפעילות האוצרותית . מתוכה ייבחרו הפריטים שיישארו באוסף . וכך , במשך השנים , ייבנה אוסף המשקף את ההיסטוריה של המוזיאון . צרני טוען שרוב המוזיאונים לעיצוב משעממים . הם עוסקים בהצלחה ובכוכבים ; לא בעיצוב . צרני היה רוצה לראות את המוזיאון גם כמעבדה חיה של מעצבים צעירים שהתעשייה תומכת בהם , ולפתח קשרים עם מוסדות שבהם מלמדים עיצוב , ועם בתי ספר אחרים . גישתו של דניאל צרני חדשנית בכיוונים אחדים , וספק אם פרנסי העיר והמנהל האמנותי המיועד , המעצב דוד טרטקובר , יוכלו או ירצו להגשימה . טרטקובר ( יליד ( 1944 הוא לא רק מעצב גרפי בולט ובעל השפעה וחתן פרס ישראל לעיצוב , אלא גם אספן ואוצר תערוכות , ובמשך כעשרים וחמש שנים שימש כמרצה בבצלאל . " הוא קיבל על עצמו את הניהול האמנותי של מוזיאון העיצוב בחולון ( לתפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי מיועד צחי בקר , סמנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל ) משום שהוא רואה בכך אתגר רב . לדבריו , המוזיאון צריך לבנות את עצמו דווקא מבחינת הפונקציות המסורתיות של מוזיאון - להקים שרטוט מראה כלל כולמוצלה General view from above חתך לאורך שני האגסים : משמאל - בית קפה / חנות ; למעלה - הגלריה הראשית ; מימין למסה - הגלריה השנייה Cross-section through both wings
|
|