|
|
עמוד:134
הגברת וורן לרוחב כל גיליון , ויביאו שלוש מאות משלים על כך , שהמינים עצמם אשמים , לא התנהגו כהוגן , לא אמרו מה שהיה צריך להגיד : אבל לא רק אנו , חבריהם , לא נאמין לאף מלה אחת , אלא שהפעם כבר לא יאמין גם המון הקוראים הפשוטים . מהות העניין ברורה לכל . כאן נלחם נגד הגידול הממאיר פלג דק של דם , שעודנו בריא ; קומץ של נוער , הרואה בציונות את חזות הכל , ואילו בדגל האדום — סמרטוט , ולא עוד אלא — סמרטוט זר , והוא עומד על זכותו לשרת את המדינה העברית על פי דרכו . בשל כך מכים אותם , מכות פיסיות ממש ; כמו שמחר , כאשר יתבהמו הנימוסים והמנהיגים עוד יותר , יכו ( ברחוב , בחנות , בבית על הגזוזטרה ) את האיכרים , בעלי התעשייה והסוחרים . המתינו נא אך עוד מעט קט , נשמות השפנים מן המעמד הבינוני — אתם , שבמשך מחצית חייכם צברתם פרוטות דמים והבאתם את חסכונותיכם לארץ ישראל ; חשבתם — למולדת , והנה נתברר — לארץ השנאה המעמדית ; חשבתם , כי תהיו לבונים , והנה נתברר — כי זכיתם לתואר של מנצלים . לעת עתה עדיין מכים רק את הנוער הזה , משום שהוא אינו מסכים לראות בכם מנצלים בלבד , הוא רוצה לחשוב גם אתכם לבונים . אבל המתינו נא , נשמות שפנים , שונביהם בין ירכותיהם — במהרה יגיע גם תורכם . איני מאיים עליכם במהפכה ; למה ? היום הזה עוד רחוק . לא . בלא שום מהפכה , סתם , לשם התיאבון הגדל והולך של היד המשתוללת ירביצו מכות גם בכם . כאן , בפאריס , כבר שמעתי — לשם הצדקת הפוגרום הפנימי הזה — את המלה "מפירי שביתה . " ככה ! על סמך סמכותו של אדם ישר וסופר ישר אני מסיר את הכתם המוסרי מן המלה "מפר שביתה" על אדמת ארץ ישראל ובניין המדינה העברית . שביתת פועלים בארץ ישראל — דין אחד לה ולהשבתה מטעם נותני העבודה בארץ ישראל : כמעט תמיד דבר מתועב הן , טלטול שתילים רכים של ההתיישבות הלאומית לשם תועלתם של פרטים או קבוצות . דבר כזה אפשר לעשות במדינות מבוססות , שבהן כשלונם של מאה או אלף מפעלים לא יפריע לכך , שאיטליה תישאר איטלקית וגרמניה — גרמנית . אבל בארץ ישראל תלוי כל עתידנו ביציבותם של המפעלים העבריים , אשר גם בלא מלחמת מעמדות עדיין עומדים על כרעי תרנגולת , על אדמת טרשים , מוקפים סכנה מצד הפקידות האנגלית והערבים . בארץ ישראל יש להתמקח בדרך ההסכם , בוררות , ולא בדרך השביתה , בין מצד המעבידים ובין הפועלים . זוהי עריקות , ולא חלוציות . 1 בשנת 1893 כתב ג'ורג' ברנארד שאו ( 1950—1856 ) את מחזהו : Profession Mrs . Warren ' s על בעיית הזנות , אך הצגתו נאסרה באותה עת באנגליה ה"פוריטאנית . "
|
|