|
|
עמוד:33
גוטרמן . בשבי המקרים "לא הצליחה" המשטרה להתחקות על עקבות הרוצחים . נציין את הקו המאפיין את גל ההתנקשויות : הן מכוונות לא נגד אישים חשובים , שעשויים , אולי , לעורר עליהם אצל מישהו חמת זעם , אלא נגד איכרים מן השורה , שאינם מצטיינים בשום דבר , והיבם סתם יהודים . אנו עומדים לפני ניסיון להכניס הלד רוח של תבהלה בשורות חוגי יהודים ק ר ת נ י י ם . הטרור בארץ ישראל , במתכונתו הנוכחית , מחושב לפי הפסיכולוגיה של ההמונים היהודים . מטרתו היא לשכנע את היהודים , שהחיים בארץ ישראל כרוכים בסכנה לא רק ברגע של התלקחות בימי פרעות , אלא שבכל רגע ובכל שעה אורב המוות לאזרח היהודי התמים , השקט והממוצע . ה"אלמונים" מזכירים לנו בעקשנות , שארץ ישראל אינה ארץ עמל שקטה בשביל היהודים , ושעל כל איכר , כל פועל וכל בעל מלאכה לדעת להשתמש לא רק במכשירים הקשורים במקצועו , אלא גם בנשק . ה"אמצעים הננקטים על ידי הממשלה" ממלאים כאן , כמובן , תפקיד לא מבוטל . אלימוונ ב"אסיפת הנבחרים" קרא מר בן גוריון , אחד ממנהיגי האגף ה"שמאלי , " באוזני הצירים , מכתב איום מכותב אלמוני , שקיבל ד"ר מאגנס לאחר שעשתה המשטרה שפטים במשתתפי ההפגנה ב"אוניברסיטה — ; " הקורא ייחס את המכתב למקור "רוויזיוניסטי . " מכתבי איום מקבל כל אדם שהוא מפורסם פחות או יותר ; בעיקר מרבים לקבלם הםעלתנים הרוויזיוניסטים ; לעבר אחד מהם , ציר באסיפת הנבחרים בהרכבה הקודם , בקיץ , 1929 לא טרחו הצירים ה"שמאליים" אפילו לכתוב , אלא צעקו בקול גדול : "צריך לגמור אתך כמו עם דה האן . " אך איש אינו שם לבו לספרות כזאת ; חרדתו של בן גוריון לגורלו של מר מאגנס לרגל מקרה שטות כזה , יש בו רק כדי להצביע שוב על יחסי האחווה הרוחניים , המעודנים , השרויים בין מנהיגי ה"שמאל" לבין שוכני "קן" ה"מאה השחורה" על הר הצופים . בעיקרו של דבר , יכול בן גוריון להיות שקט : שום רע לא יאונה ל 1 לאחיו 5 נשיא האוניברסיטה העברית , איש "ברית שלום 8 . " הכוונה להתנפלות מאה צירי תנועת הפועלים על שנים עשר חברי סיעת הצה"ר , וז'בוטינסקי בראשם , בישיבת אסיפת הנבחרים שדנה בשאלת ה"סוכנות היהודית . "
|
|