|
|
עמוד:9
ליליינבלום וה"אוטואמאנציפציה" של פינסקר , ונוסף על כך , שהוא היה ליריבו הנמרץ של "ווסחוד . " " ווסדווד , " אף הוא כתב עת יהודי ברוסית , יצא לאור בפטרבורג בשנים נ . 1906- ] 88 שני עקרונות הינחוהו ו א ) אמונה בקידמה ובניצחון האמאנציפציה היהודית השלמה ברוסיה ; ב ) אמונה , שרוסיה היא מולדת היהודים היושבים בה , ובמסגרתה יש לפתור את בעית יהודי רוסיה . הוא נלחם ב"חיבת ציון , " ובחריפות רבה יותר בציונות המדינית , אף על פי שהוא התנגד להתבוללות קיצונית העשויה להביא כלייה על העם . בגלגולו השלישי הוסיף ה"ראזסוויט" לשבת בפטרבורג , אך מבחינה אידיאוליגית הוא שינה את צביונו במידה ניכרת . נרחיב עליו את הדיבור , משום שהוא מענייננו הישיר : מראשיתו הצטרף אליו זאב ז'בוטינסקי , נהפך לאחד מעמודי התווך שלו ותרם רבות לעיצוב דמותו ולרמתו הגבוהה , וכן משום שז'בוטינסקי היה קשור בעתון זה כעשרים שנה מתוך שלושים שנות קיומו . ראשיתו של "ראזסוויט" בתקופה שלישית זו לקיומו היתה בשם אחר — "ייברייסקאיה ז'יזן" ( החיים היהודיים . ( מייסדו היה עורך דין יהודי בפטרבורג , ניקולאי סורין , שקיבל מן השלטונות בשנת 1904 היתר להוצאתו של ירחון ציוני ליגאלי ראשון בלשון הרוסית . אל המערכת הצטרפו שני סופרים ציוניים — משה מרגולין ויוליוס ברוצקוס . למשה מרגולין , שנועד לשמש עורך ראשי , יצאו מוניטין הודות לספרו " הזרמים היסודיים של תולדות ישראל , " שעליו כתב לימים ז'בוטינסקי ב"סיפור ימי" — "ספר קצר ורב תוכן , שמתוכו למדתי הרבה , " וכן הודות לתפקיד המזכיר הראשון שהוא מילא בשתי האנציקלופדיות הגדולות , הרוסית והעברית , שיצאו לאור באותם הימים בהוצאת עפרון . דרך אגב , הוא היה אחיו של הקולונל אליעזר מרגולין , שעלה בילדותו עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב ברחובות , ונתמנה לימים מפקד הגדוד העברי השני , ה , 39 במלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל . יוליוס ברוצקוס היה רופא , עסקן ועתונאי , שקודם לכן נמנה עם חברי מערכת "ווסחוד . " שאר חברי מערכת "ראזסוויט" היו חמישה סטודנטים צעירים — שלמה גפשטיין , אלכסנדר גולדשטיין , אריה בבקוב , ארנולד זיידנמאן , מאכס סולובייצ'יק והמהנדס משה צייטלין . הצטרפותו של ז'בוטינסקי למערכת הירחון היתה מקרית . ראשית היכרותו עם סורין חלה בעקבות פרסומו הגדול של ז'בוטינסקי בתור פליטוניסטן באודיסה ; סורין פנה אליו יום אחד בבקשה לשלוח לו יצירה מפרי עטו בשביל "קובץ פטרבורג , " וקיבל ממנו צרור שירים נפלאים , כפי שהוא מעיר בזכרונותיו . אך "השתדכותו" של ז'בוטינסקי ל"ייברייסקאיה ז'יזן" באד , עקב תקרית שז'בוטינסקי היה מעורב בה עם אחד בשם פאנאסיוק , "שר השוטרים לרובע המרכזי של אודיסה . " ז'בוטינסקי מספר על כך בהיתול בספרו האוטוביוגרפי . המעשה אירע בתיאטרון העירוני . שר הרובע חשד בו בעתונאי הצעיר , שהוא מתחזה כמבקר לענייני תיאטרון בשירות ה"אודיסקאיה נובוסטי , " ובתוקף העמדת פנים זו אף איווה לו הצעיר המחוצף מקום מושב בשורת המכובדים באולם . משהרעים עליו שר הרובע בקולו הרם תוך הטחת עלבון בו בעוון ה"התגנבות , " הגיב ז'בוטינסקי בעוז ובגאון , ומשום כד נאלץ לברוח מן העיר כדי לחמוק ממאסר . ניקולאי סורין קיבל את פני ז'בוטינסקי בבית הנתיבות של פטרבורג , ומכיון שלא היתה לו לאורח "זכות ישיבה" בעיר הבירה , הלינ 1 סורין זמנית בבית מלון נידח .
|
|