|
|
עמוד:277
השחורה — , " הוא דבר שספק אם ניתן ; ג ) אם ייחשב הוועד הלאומי לבא כוחו של כל היישוב הציוני , הרי רק מעטים יסכימו להתנגד לסמכותו ; ד ) אבל אם יתערער התואר הזה של "ביאות כוחו של כל היישוב , " תתעורר תקווה גדולה שניתן יהיה למשוך המונים רחבים להשתתפות במלחמה . יוצא מכאן : או הסתלקות מעצם צורת המלחמה הפעילה במשטר , או "גט . " ועוד שאלה : מה בעצם יוכל לעשות רוויזיוניסט במוסדות כנסת ישראל , אם חששותי נכונים , כלומר , אם נגזר עליהם להישאר עוד זמן רב ברשותם של גורמי השלטון הריאקציוניים ? האם עלינו לשחק תפקיד של אופוזיציה חסרת אונים , כפי שהמצב הוא כיום , אפילו בלא להשתתף בוועד הלאומי 1 או עלינו להיכנס לוועד הלאומי כמיעוט , ללכת לישיבות , להתווכח עד כדי צרידת הגרון — כדרר מנהג-ארץ ישראל הנאה — לספוג מכות או להשיב עליהן במכות ; ובסופו של דבר , אחרי שנפסיד את ענייננו , לכבד ולקדש בעצם נוכחותנו את נוהל קבלת החלטות מזיקות או מאוסות , להתנהל הביתה תוך חירוק שיניים מחמת עלבון חסר אונים — ? כל זה לא רק שהוא משפיל , אלא גם מסוכן . אין אדם יכול לשאת מצב כזה לאורך ימים : בני אדם — או שהם מתאכזבים במצב כזה לחלוטין , מנפנפים ידיהם לפרידה ומושכים ידיהם מכל העבודה , — או שהם מתחילים לחלום על פשרה , כלומר , משתפים עצמם בעניין המכוער . הגיע הזמן לדון על כך עכשיו . מובן , שעל הרוויזיוניסטים בארץ ישראל לזכור , שיהא עליהם לדון על זה יחד אתנו כולנו , וגם להחליט על זה יחד . שאלה ז 1 יוצאת מהלך ת"ק פרסה מתחום האוטונומיה שניתנה להם ; זה עניין של כל התנועה הרוויזיוניסטית , ואין להרשות כאן פעולת בני אדם על דעת עצמם , אבל כבר הגיע הזמן לחשוב על כך .
|
|