|
|
עמוד:7
שאינן נובעות מן העולם או משקפות אותו . האתגר של החינוך כיום , האתגר שקץ החינוך מציב לנו , הוא להמציא לחינוך הבית ספרי נרטיבים , שלמרות חולשתם המטאפיסית , יהיה בהם די כוח לספק מטרה והנעה ראויות ללמידה בבית הספר . * כדי לדייק יותר בזיהוי התפנית שחלה בהגותו החינוכית של פוסטמן נחזור ל"נוסחת החינוך" של פנסטרמכר וסולטיס . בעלי "הנוסחה" טוענים כי ניתן לחלק את הגישות השונות לחינוך לשלוש גישות עיקריות . לכל גישה מטרה אופיינית , המגובשת לכלל דימוי של "האדם המחונך" או " הבוגר הרצוי , " ואשר הצבתה ב"נוסחה" משנה את מעמדם של הגורמים האחרים . הגישות הן : הגישה המוציאה אל הפועל , הגישה התרפיסטית והגישה המשחררת . בגישה הראשונה המורה ניצב במרכז , ועל ההוראה להוציא אל הפועל טכניקות ומטלות שיבטיחו למידה ; בשנייה , התלמיד נמצא במרכז , ועל ההוראה לתמוך במימוש העצמי שלו ; בשלישית , התכנים נמצאים במרכז , ועל ההוראה להציע ללומדים תכנים משמעותיים היכולים לשחרר אותם ממוגבלותם . גם פוסטמן "המוקדם" וגם פוסטמן " המאוחר" ביקשו להביס את הגישה הראשונה , גישת ההוצאה אל הפועל . אך בעוד שפוסטמן "המוקדם" ביקש להשיג זאת באמצעות הגישה השנייה — התרפיסטית , פוסטמן "המאוחר" מבקש להשיג זאת גם באמצעות הגישה השלישית — המשחררת . את גישתו של פוסטמן בקץ החינוך אפשר לתאר כסינתזה דיאלקטית בין שתי הגישות , התרפיסטית והמשחררת ; מימוש עצמי זקוק לנרטיב עשיר החורג מגבולות הנרטיב הדל של המימוש העצמי — לנרטיבים דוגמת אלה המוצעים בספר שלפנינו . בין שני הספרים פרסם פוסטמן את ספרו חינוך כפעילות משמרת , ( as a Conserving Activity , Delacorte Press , New York , 1979 Teaching ) שבו פיתח "השקפה תרמוסטטית" על תפקיד החינוך : תפקיד החינוך הוא לאזן — "לצנן" מגמות תרבותיות שליליות הרווחות בזמן נתון , ו"לחמם" מגמות חיוביות שנדחקו בלחץ הזמן . פוסטמן של ספר זה הוא משמר , לא שמרן . המבקש להציל את החברה מהתמכרותה לשפע המידע הסתמי הזורם אליה מאמצעי התקשורת , בעיקר מהטלוויזיה . הספר שלפנינו , קץ החינוך , גם הוא ספר "תרמוסטטי" — הוא מבקש להציל את החינוך מהרדידות התועלתנית של הנרטיב המנחה אותו .
|
|