|
|
עמוד:510
הטרנספר . באופן פרדוקסלי , דווקא השאיפה למדינה דמוקרטית מבוססת על טיעון אנטי–דמוקרטי בעליל , שכן מאחוריה עומדת התביעה המתמשכת לרוב יהודי , ופעילות נרחבת שמטרתה למנוע את התפתחותו של המיעוט . דווקא ההתמקדות ב"דמוקרטיה" הופכת את הערבים ל"בעיה" מתמדת , ובו בזמן גם שוללת מהם כל זכות להתנגדות . קיומם במדינה הוא על תנאי שיקבלו את עקרונות האידיאולוגיה הציונית שעליה מושתתת המדינה . נכון יותר , לפיכך , לכנות את המדינה "מדינה יהודית ודמוגרפית . " הקושי בהגדרתה של ישראל מדינה דמוקרטית בא לידי ביטוי בגינוי ובדה–לגיטימציה של התביעה להגדיר את ישראל " מדינת כל אזרחיה , " כלומר , דמוקרטיה . הצגתה של תביעה זו , שצברה תנופה בשיח הציבורי מאז ראשית שנות ה , 90– מוצגת כערעור על עצם קיומה של המדינה כמדינה יהודית , ואף כקריאה לחיסולה . דמוקרטיה ביסודה מגלמת בדיוק את הרעיון שהמדינה היא מדינת אזרחיה . עצם הדחייה של הרעיון הדמוקרטי הבסיסי הזה ממחישה את הסתירה שבין ההגדרה של המדינה מדינת העם היהודי ובין הדמוקרטיה . התביעה לשוויון אזרחי מלא בין יהודים , ערבים וגם לא יהודים אחרים נתפסת מפורשות כפגיעה בהגדרת המדינה . התביעה לביטול כל החוקים המפלים בין יהודים ובין ערבים נתפסת כאיום על עצם הקיום של המדינה . בהחלט ניתן להסכים שהסיסמה "מדינת כל אזרחיה" איננה מספקת משנה אלטרנטיבית שלמה או מספקת . יותר משהיא תוכנית ברורה , היא משמשת עמדה ביקורתית הממחישה את היסודות האנטי–דמוקרטיים של המציאות הקיימת . היא מביעה את השאיפה לדמוקרטיזציה של המדינה , ולביטול כל המוסדות והמנגנונים המנציחים את האפליה והנישול , בפרט אלה המופנים כלפי האזרחים הערביים , אבל לא רק כלפיהם . ובאמת , מי שמתנגד לסיסמה זו בשם העיקרון של מדינה יהודית קובע שמדינה יהודית פירושה שמירה של חוקים ומנגנונים אלה , באופן שממחיש עד כמה ההסתפקות בנוסחה יהודית ודמוקרטית היא עמדה כוזבת ומתחמקת . עם זאת נוסחה זו אין בה משום מענה מספק לשאלה העומדת לפנינו . מה שחסר בה בעיקר הוא ההתייחסויות אל הזהויות הלאומיות . כל זה איננו מחויב המציאות מעקרון המקלט ליהודים , וגם לא מהזיקה של יהודים לארץ . אין בזה כדי לשלול את זכות ההגדרה העצמית היהודית , וגם לא כדי לערער על עצם הגדרת אופייה של המדינה כמדינה יהודית . אדרבה , כל זה אמור להוביל אותנו אל השאלה המורכבת כיצד ניתן לנסח את זכות ההגדרה העצמית של היהודים בישראל ( ובכלל זה זכות ההגירה של יהודים לישראל ) שלא על בסיס שלילה מתמדת ומוחלטת של הזכויות הלאומיות הפלסטיניות וללא מנגנונים שעניינם אפליה ונישול מתמידים . התביעה להגדרת ישראל מדינת אזרחיה לא שללה את זהותה היהודית , אלא את אופי הגדרתה ככזו . היא היתה מבוססת על השאיפה להפוך את ישראל לדמוקרטית במהותה וליהודית באופייה . מכלול זה מחזיר אותנו אל החשיבה הדו–לאומית ומאפשר להבהיר את חשיבותה לצורך דיון המכיל את שני ההיבטים הללו : שוויון גם במישור הלאומי וגם במישור האזרחי . כאמור , עמדה דו–לאומית איננה מחייבת הקמת מדינה דו–לאומית , והיא חשובה דווקא לדיון המביא בחשבון פתרון של שתי מדינות . מסגרת זו חיונית לכל פתרון פוליטי – הן במסגרת של שתי מדינות , הן במסגרת של מדינה אחת והן במסגרת של פדרציה . בסופו של דבר , אם מדברים על פיוס היסטורי בין העמים , ההבדלים בין פתרונות אלה אינם כה גדולים . לענייננו כאן , המושג ממחיש שכל הפרדה בין הנושאים המרכזיים שעל סדר היום איננה אפשרית , ולפיכך מסמן את המסגרת הרחבה שבתוכה יש לבחון את הגדרת המדינה . עקרון הדו–לאומיות נגד עקרון ה"הפרדה" בהקשר של הדיון הזה אין העיקרון של דו–לאומיות מכוון כנגד העיקרון של שתי מדינות , אלא כנגד עקרון ה"הפרדה" המעצב גם את מסגרת הדיון על אודות ראיית המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" וגם את מסגרת הדיון על הכיבוש , באופן הממחיש עד כמה הם קשורים זה בזה . יש הבדל מהותי בין תמיכה בעיקרון של שתי מדינות על בסיס עמדה דו–לאומית ובין תמיכה באותו פתרון על בסיס הלוגיקה של ההפרדה . הוא יוצא נגד החשיבה הדמוגרפית המרוקנת את הדמוקרטיה מכל תוכן ומחייבת תהליך מתמיד של "ייהוד" ודה–ערביזציה . באופן הזה עמדה דו–לאומית אמורה להיות אתגר לדיון הציבורי : היא מכוונת לקראת דיון כולל בזכות ההגדרה העצמית של היהודים ובזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים . ניתן לממש , או לשאוף לממש , את ערכי הדו–לאומיות בשורה של דרכים , ועצם המימוש ממילא נקבע על ידי תהליכים היסטוריים יותר מאשר על ידי נוסחאות ומודלים . מנקודת הראות היהודית , מחייב הדבר פתיחתן של שאלות יסוד הנוגעות להגדרה העצמית . השאלה העומדת בפנינו היא השאלה כיצד ניתן להגדיר זהות יהודית המבוססת על עקרונות השוויון בין שני העמים . לכן חשיבה דו–לאומית היא זו המכוונת אותנו לקראת דמוקרטיזציה , תהליך שנמנע מהניסיון להגדיר את המצב הנוכחי . אין דרך אחרת לשלב בין "יהודי" ובין "דמוקרטי . " החזון הנוכחי של ישראל יהודית–דמוקרטית הוא חזון של קהילה מוקפת חומה ומוגנת בנשק גרעיני , אשר נמצאת במצב חירום
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|