|
|
עמוד:504
דורש גם , נוסף על כך : ( ד ) אימוץ וקבלה מרצון של המצב היהודי . יהודי הדוחה את יהודיותו ובורח ממנה נשאר יהודי במובן האקזיסטנציאלי , אבל בוחר לא להשתייך ללאום היהודי . לכן אין ליהודים אחרים זכות לגייס אותו לעניינם , או לבוא אליו בתביעות בשם ה"אנחנו" הלאומי . מדינת ישראל הוקמה בידי הלאום היהודי כפרויקט רצוני מכוון ; אבל היא מגדירה את עצמה הגדרה הנוגעת לבני העם היהודי בכללו , במובן העובדתי והאקזיסטנציאלי , בלי שים לב לדרך שהם מגדירים את יהודיותם מעבר לכך . מבחינה זו , המושג המפרש את יהודיותה הוא מושג העם , ולא מושג הלאום דווקא . זו גם הסיבה שאין עוד משמעות , בעיני , להבחנה הישנה בין יהודי "מתבולל" לשאינו מתבולל . אין בזמננו אדם חושב שאינו מתבולל מבחינות שונות , כיוון שיש לו מעגלים רבים , מקצתם מנוגדים , של זיהוי עצמי ונאמנות חלקית . הדרישה שתהיה לאדם זהות יחידה ואינטגרלית אינה רק אשליה מטפיזית , היא עמדתו של הפונדמנטליסט , דתי או חילוני . יש מגדירים את המדינה יהודית " לפי תרבותה , " והדת נתפסת כחלק של התרבות . הגדרה זו , העמומה במתכוון , מחזירה את הדת בעקיפין להגדרת המדינה , או מאפשרת פירוש כזה ; ומצד אחר , חסרה בה זיקה ליהודים במובן האקזיסטנציאלי – יהודים אמפיריים , ממשיים , כולל חסרי דת ומתבוללים –שהמדינה אמורה להיות פתוחה לפניהם , ואף לעזור להם במצבי רדיפה בארצותיהם , גם כאשר תרבותם היא בעיקר תרבות ארצם . ( אמנם , המדינה היא יהודית " לפי תרבותה , " ככל שמדובר בסמלים , בלשון וביסודות של המורשת ההיסטורית . ( הדת והעם : יש אומרים שמושג הלאום היהודי הוא קונסטרוקט מלאכותי שנוצר במאה ה19– בהשפעה אירופית . אבל בכך הוא אינו שונה הרבה ממושגי לאום מודרניים אחרים : כולם השתמשו בהבניה חברתית ומושגית , הנובעת מפרויקט רצוני מודע . יחד עם זאת המושג "עם ישראל" ( או "עם יהודי , ( " ששימש בסיס להבניה זו , עתיק מאוד . יהודים ולא יהודים השתמשו בו שימוש טבעי ומובן מאליו בימי קדם ולאורך תקופת הגלות . מושג העם היהודי רחב ממושג הדת היהודית ( שגם אינה זהה בכל התקופות . ( כך היה בימי קדם וכך הדבר זה מאתיים שנה לפחות . הזיהוי הרווח בין העם והדת נובע ממצב היסטורי , אמנם ארוך למדי , ולא ממהות בלתי משתנה . הוא לא התקיים במאות הראשונות לקיום העם , ושוב אינו מתקיים בעת המודרנית . כיום , בערך מאז המהפכה הצרפתית , מושג העם היהודי ( האמפירי והאקזיסטנציאלי ) נעשה מקיף יותר מן הדת , ועל בסיסו התכוננה הלאומיות היהודית שהולידה את המדינה . ( ר' ערך מאפיינים של הזמן היהודי החדש במדור זיכרון , מיתוס והיסטוריה . ( ב . מדינה דמוקרטית את הביטוי הזה ראוי להבין כמדינה הבנויה על תרבות דמוקרטית ולא רק על נוהלי החלטה ברוב . הרוח הדמוקרטית חשובה לא פחות מן הנוהל . יש הדוגלים בדמוקרטיה פרוצדורלית , הבנויה על כללי משחק ולא על תכנים ערכיים מיוחדים . לדבריהם , רק גישה זו אוניברסלית באמת , והולמת חברה בעלת ניגודים תרבותיים עמוקים כישראל ; ואילו הגדרה תוכנית או ערכית מציבה את הדמוקרטיה כאחד הזרמים המתמודדים במסגרתה ולא כמערכת–על ניטרלית . מכיוון שאני מסופק בניטרליות זו , אני מעדיף את הדמוקרטיה כשיטה ערכית ללא כחל ושרק ( אמנם "רזה" או מינימלית . ( שכן , ללא מנוס , גם יסודות הנוהל הדמוקרטי מגלמים בתוכם תפיסה ערכית – התפיסה הרואה את האדם היחיד כנושא זכויות . בכללים המעניקים קול אחד לכל אדם , או מגינים על המיעוט וכו , ' גלומה הכרה במשקל הערכי של היחיד ובשוויון זכותם של כל היחידים . והכרה נורמטיבית זו – שרק בגללה ניתן להצדיק את כללי המשחק הדמוקרטי ולדחות משטרים אחרים – איננה ניטרלית : היא תוכן , ולא רק צורה . אין זה מקרה שצמצום הדמוקרטיה לכללי נוהל נתמך בהתלהבות בידי חוגים עוינים וזרים לדמוקרטיה , בהם קיצוניים דתיים , ולאומנים יהודיים וערביים . חוגים אלה מסכימים לדמוקרטיה נוהלית מוגבלת כדי להפיק לעצמם יתרונות מהסדריה ( ולאחר מכן להגביל ואולי לבטל אותה כאשר יהיה להם הכוח לעשות זאת . ( אבל הדמוקרטיה אינה ניתנת לחלוקה לפי נוחיותו של מגזר כלשהו . מי שמשתתף בה – גם מתוך החלטה טקטית – צריך לקבל את שאר היבטיה , כולל זכויות האדם , שוויון האישה במשפחה ובעבודה , הביקורת השיפוטית , חופש היצירה והביטוי , החופש לצאת דופן בחברה , וכדומה – ולא להסתפק בעיקרון המכני , הכוחני לעתים , של הכרעה ברוב קולות . ישראל של היום מתקרבת באופן מסוכן למצב של דמוקרטיה פורמלית ללא רוח , המסתפקת בכללי משחק כוחניים , שאין בהם הבנה וקבלה של הערכים האמורים להיות גלומים בתוכם . כוחות דתיים–רבניים קוראים תיגר על המדינה הדמוקרטית מתוך שימוש בכליה ובתקציביה . ישראל היא דמוקרטיה בצורתה אבל לא בתוכנה התרבותי ממש . לכן , דווקא בישראל , חשוב לדרוש תרבות דמוקרטית מהותית , שתקבל ביטוי בערכי החברה וחיי היומיום , ותעוגן במגילת זכויות ובחוקה כתובה , שעליה יחונך הגוף האזרחי . דמוקרטיה כתהליך וכתלוית–היסטוריה : עם זאת דמוקרטיה מהותית אינה דגם עיוני נח ומופשט , אלא תהליך היסטורי , התלוי במקום ובזמן . אין דמוקרטיה טהורה וחפה מסתירות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|