קליטת העלייה ו"הסוגיה הדתית"

עמוד:460

גם שיעור בעלי המקצועות החופשיים . אמנם גם מהם לא נחסכו תלאות מחנות העולים והמעברות . גם בהם צמחו תחושות של אפליה , קיפוח ופגיעה בכבוד , אבל תודות להשכלתם , שיעורם של אלה מהם שנחלצו מהמעברות בשלבים מוקדמים יחסית ואשר השתלבו בחברה הכללית , היה גבוה יותר מאשר בקרב הקבוצות האחרות של עולי ארצות האיסלאם . רק מיעוט מקרב עולי עיראק , בעיקר מהדור הקשיש , הקפיד על אורח חיים דתי . מנגד היתה קבוצת מיעוט אחרת , שהגדירה עצמה כחילונית כבר בהיותה בעיראק . רוב עולי עיראק ראו עצמם כמסורתיים , הקפידו לחגוג את חגי ישראל ולקיים את הטקסים המסורתיים של מחזור החיים , אך לבד מזאת נהגו כחילוניים . רוב משפחות העולים מעיראק בחרו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר של זרם העובדים או של הזרם הכללי . ואמנם , הרוב המכריע של עולי עיראק לא נחשף לסוגיה הדתית , כבעיה מרכזית בתהליך הקליטה . הקבוצה הבולטת השנייה היתה זו של עולי צפון אפריקה . היו הבדלים ניכרים באורחות החיים בין יהודי מרוקו , תוניסיה ואלג'יריה ( ר' ערך תהליכי חילון ביהדות המזרח במדור תמורות באורחות החיים . ( התנועה הציונית החלה להתפתח במרוקו בצעדים אטיים למדי . פעילותה גברה רק לאחר מלחמת העולם השנייה . הרבנים השמרנים , שעיקר מעיינם היה נתון לבלימת תהליכי חילון בסביבתם , יחסם של לציונות היה אמביוולנטי : מצד אחד , הם יצאו חוצץ , למשל , נגד "עליית הנוער" על שלא העניקה לילדים יוצאי מרוקו חינוך דתי ; אולם , מן הצד האחר , הם ראו בציונות בת ברית במאבקם נגד סכנת ההתרחקות מן הדת שהביאה עמה מגמת ההתמערבות המתגברת . עד מהרה גילו גם שהקשר עם הציונות יכול להיתרגם לקשר עם הגורמים הדתיים בסוכנות , שיכלו לסייע בידם סיוע חומרי ממשי במלחמותיהם . הופעתם של השליחים הארצישראליים , נציגי התנועות השונות , בזירה זאת , העתיקה אליה , במידה לא מבוטלת , את דפוס היריבות הבין–מפלגתית של היישוב . ביוני , 1949 בוועידה של ציוני מרוקו , נבחר ועד–פועל חדש שבו זכתה תנועת "המזרחי" לארבעה נציגים , "חרות" זכתה בנציג אחד ושני נציגים הוגדרו כבלתי–מפלגתיים . קמה קואליציה שהרכבה היה הפוך מזו שהנהיגה אז את המדינה . אבל כאן בארץ העסיקה את הממסדים השונים יותר מכול בעיית קליטתם של יהודי מרוקו , התפוצה הגדולה ביותר מבין ארצות האיסלאם . בשנים 1963-1948 עלו לארץ רוב יהודי מרוקו – למעלה מ 210 , 000– נפש – ועד מהרה הם נעשו לקבוצה הדומיננטית בין העולים יוצאי ארצות האיסלאם . יהודי מרוקו , יותר מכל קבוצת עולים אחרת , סבלו כבר בראשית ימיה של המדינה מדעות קדומות ואף מגילויים של גזענות . בקרב חלקים ניכרים של ההנהגה הציונית ושל יהודי " היישוב" נשמעו קולות של "דאגה" לנוכח "הסכנה מפני הרס ההישגים התרבותיים , החברתיים והכלכליים בעקבות העלייה הזאת . " סטריאוטיפים שליליים ליוו את כל העליות גם בתקופת " היישוב , " וידוע למשל הסבל שהיה מנת חלקם של יוצאי גרמניה , "היקים . " אבל הדעות הקדומות כלפי עולי ארצות המזרח היו חזקות במיוחד . בעיקר סבלו מן התיוג השלילי עולי מרוקו . סערה קשה עוררה סדרת מאמרים שפרסם אריה גלבלום בהארץ באביב , 1949 ובהם ניתן תיאור שרבים ראוהו כגזעני ומקומם , של עולי המזרח בכלל ועולי מרוקו במיוחד . אבל חרף ההזדעזעות מגילויים כאלה של התנשאות גזענית אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסטריאוטיפים השליליים שדבקו בעולי מרוקו רווחו , ולו בצורה מתונה יותר , בחלק לא מבוטל של הציבור . משקעים צורבים במיוחד הצטברו בתודעתם של רבים מעולי מרוקו עקב החלטת הסוכנות היהודית ( שנתקבלה בתיאום עם הממשלה , ( ממארס , 1952 להטיל מגבלות על העלייה , בעיקר מתוניסיה וממרוקו , שבעקבותיה נמנעה עלייתם של קשישים , של חולים ושל נכים והועדפו צעירים . היו נסיבות אובייקטיביות שבהן ניתן לתרץ מגבלות מסוימות : העומס על השירותים החברתיים , ובמיוחד שירותי הבריאות ; האבטלה הקשה ; תנאי הדיור במחנות ובמעברות ; והסכנה של קריסת מערכות עקב עומסים ומתחים בלתי נסבלים . אולם , אי אפשר להתעלם מכך שה"סלקציה" הזו הופעלה כמעט אך ורק לגבי יוצאי צפון אפריקה ולא לגבי יוצאי אירופה . ובעיקר שהיתה מלווה בביטויים שפגעו ביוצאי צפון אפריקה . אליעזר ליבנה , ממנהיגי מפא"י ואחד הקולניים בתביעה לסלקציה , כתב בנובמבר : 1951 "אין להסכים בשום פנים ואופן שדווקא החלק המפגר והמפוקפק מבחינה מוסרית או בריאותית יועלה לארץ . בפרט כאשר השכבות היהודיות המושרשות והאיתנות נשארות בגלותן . " בן–גוריון התנגד תחילה להטלת הגבלות על העלייה , אולם הדיווחים על מצב הבריאות של רבים מהמועמדים לעלייה בכלל ובמרוקו במיוחד גרמו לו לבסוף לקבל את דינן . בשנתון הממשלה לשנת תשי"א ( 1951 ) כתב : "רובם הגדול של יהודים אלה [ יהודי המזרח ] הם מחוסרי כל ... וגם עשוקי חינוך ותרבות שלא ניתנו להם . ... הפיכת אבק אדם זה לאומה תרבותית , עצמאית ונושאת חזון – היא מלאכה לא קלה . " ( ראוי להדגיש כי בכינוי הקשה "אבק אדם" השתמש ב"ג גם ביחס לפליטי השואה מאירופה . ( מה היה משקלו של "המרכיב הדתי" בתהליך התהוותה של תודעת האפליה והקיפוח בקרב רבים מעולי מרוקו ? האנתרופולוגים משה שוקד ושלמה דשן ציינו בחיבורם דור התמורה – שינוי והמשכיות בעולמם של יוצאי צפון–אפריקה את התגובה המתונה של הרבנים המזרחיים לגילויים של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא