ט"ו באב

עמוד:422

כך , למשל , נתקל ברל כצנלסון בהתנגדות בקרב חבריו ב"הגדוד העברי" במצרים ( 1918 ) כשהציע לתת ביטוי סמלי לתשעה באב בצורת הימנעות מאימונים ותרגילי סדר . מחבריו , אשר " דרשו , " בנוסח כמו–שבתאי , "להפוך יום זה להילולה וחינגה כי 'כבר נגאלנו , "' עובר קו ישר אל תנועת "המחנות העולים" בשנות ה30– של המאה ה , 20– שנגדה התריס ברל על ש"קבעה את יציאת חבריה למחנה הקיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו , את שעבודו ואת מרי גלותו . " מאז ועד היום חולשתו של ט' באב בקרב היהודים החילוניים נעוצה באי הצלחתם , כאן יותר מבמרבית המועדים האחרים , לשמר את סמלי היום הישנים תוך כדי הטענתם במשמעויות חדשות , ובאי יצירתם של סמלי חג חדשים . יש התולים את חוסר ההצלחה לצקת תוכן חדש בתשעה באב בהעדר פעילות בית–ספרית בעונה זו של השנה . עקב כך נמנעת הנחלה תיאורטית מסודרת של מסורות העבר , ואילו הפעילות החינוכית הלא פורמלית מכוונת יותר אל הבניין מכדי שתיתן דעתה על החורבן . בעלותם הפומבית המתמשכת של החוגים הדתיים על סמלי היום הזה מוסיפה להרחיק ממנו רבים בחברה החילונית . ואולם גם בקרב הציבור הדתי רבתה המבוכה סביב היחס לתשעה באב : כבר ב1949– הוצפה הרבנות הראשית בשאלות אם יש לחדול מהצום . הספקות התרבו לאחר מלחמת ששת הימים וקולות רבים נשמעו בציבור הדתי שהורו על הסתירה בין המצב החדש שנוצר בירושלים לבין התפילה על "העיר החרבה , הבזויה והשוממה בימים אלה . " ואולם הרבנים הראשיים דחו בתוקף כל ערעור על תקפותו של הצום . התחושה הזאת , שיום תשעה באב איבד מהרלוונטיות האקטואלית שלו , התעצמה פי כמה בציבור החילוני . מדינת ישראל עיגנה את ט ' באב בספר החוקים הפרלמנטרי רק בראשית המאה ה . 21– עד אז הושבתו , השבתה חלקית בדרך כלל , בתי קפה ובתי עינוגים מכוחם של חוקי עזר עירוניים בלבד , שחלק מהם נותרו על מכונם מתקופת המנדט הבריטי . אמצעי התקשורת למיניהם מציינים את היום בתוכניות מלל ובמוזיקה מן הסוג הרוגע . בחוגים הקשורים במאמץ להחיות את התרבות היהודית בתוך החברה החילונית נערכים ביום זה לא מעט טקסי קריאה במגילת " איכה " ולימוד משותף וכן ערבי–עיון–ודיון על המשמעויות האקטואליות של המועד . ט"ו באב בארי צימרמן ט"ו באב הוא חג עתיק שנחוג , כנראה , בתקופת הבית השני , וידיעותינו עליו עמומות למדי . במהלך הדורות שלאחר החורבן הלך המועד הזה ודעך . עם התחדשות היישוב היהודי בארץישראל היתה לו עדנה יחסית , אך עתידו עדיין לוט בערפל . כאחיו , ט"ו בשבט ( הקרוי כמוהו על שם תאריכו ולא על שם עניינו ) – החל בעיצומו של חורף , לקראת האביב – כך מופיע היום הזה , חצי שנה לאחר מכן , בעיצומו של קיץ , על ס 9 L של הסתיו , ושוב כאשר הירח במילואו . שני מאפייני הזמן האלה – ירח וקיץ במילואם , שממנו ילכו הלוך ופחות – הם העובדות היחידות שאין עליהן ערעור בנוגע לט"ו באב . מכאן ואילך קיימות השערות בלבד . המחקר המודרני משער שבתאריך הזה קיימו באזורנו חגי טבע עתיקים , מל ; וים בשמחה עממית ובשיכרות . על רקע עונת בציר הענבים פרחה חדוות העגבים . החג היהודי התפתח מתוך המסורות האזוריות הללו כחלק מן התרבות העממית שנהגה בעם ישראל , ואומץ בהמשך הדורות בידי המנהיגות הדתית , שדאגה לטעת בו סמלים ותכנים ייחודיים שהלמו את השקפת עולמה . אין בידינו עדויות של ממש על אופן ציונו של היום בתקופת המקרא , ומה שמסופר בנוגע אליו בספרות התלמוד והמדרש יש בו עירוב אופייני של דמיון ודאי ואמת אפשרית . מגילת תענית ( מסוף ימי הבית השני ) מציינת את ט"ו באב כאחד הימים שבהם אסור להתענות ולהספיד את המת , אך אינה מזכירה מעשים סמליים אחרים הנוהגים בו . במגילה זו , במסכת תענית שבמשנה ובדיונים תלמודיים מופיעים הסברים מגוונים למשמעויות ייחודו של היום הזה , וריבוים מעיד על מבוכה מתמשכת וגישוש באפלה . אחד ההסברים כורך את היום הזה בענייני אספקה של עצי בערה לבית המקדש : זה היום שבו "תשש כוחה של חמה , " ועצים הנכרתים מאוחר ממנו לא יוכלו להתייבש כראוי ולהיות מוכנים לבערה , ועל כן הוא " יום תבר מגל , " היום שבו שוברים כביכול את הגרזן . הסברים נוספים קושרים ביום הזה מעשי שידוכים בין בני שבטים שונים ( שבכל ימות השנה נמנעו מהם , כדי שנחלה השייכת לבן הזוג לא תעבור לבעלותו של שבט אחר , כפי שעולה מן הכתוב בספר במדבר , בפרשת בנות צלופחד , ואילו בט"ו באב הותרו . ( כמו כן זה יום שבו הותר לבני שבט בנימין להתחתן עם בנות השבטים האחרים ( לאחר שהדבר נאסר עליהם , כנאמר בסוף ספר שופטים , בעקבות נידויו של שבט בנימין עקב פרשת פילגש בגבעה . ( יש המגיעים אף לאירועים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא