ל"ג בעומר

עמוד:412

מקומיים המספרים את סיפורם . בשנות ה90– ערכו הווטראנים בירושלים מצעדים חגיגיים ביום הניצחון , וצעדו , גברים ונשים , כשהם ענודים באותות המערכות שבהן השתתפו . לרגל יובל החמישים לניצחון התקיימו ברחבי הארץ אירועים רבים , והמרכזי שבהם הוא עצרת המונית שהתקיימה ב9– במאי , 1995 ביוזמת שר הקליטה יאיר צבן , בתל–אביב . בעצרת , שנכח בה גם ראש הממשלה יצחק רבין , השתתפו יותר מ 10 , 000– וטראנים מכל חלקי הארץ ( ובהם ארבעה " גיבורי ברית המועצות . (" משלחת דגלנים של יחידות צה " ל הצדיעה להם . באותה שנה פנה שר הקליטה אל ועדת השרים לסמלים ולטקסים בתביעה לשלב את 9 במאי בלוח השנה של האירועים הממלכתיים של המדינה . באפריל 1996 אימצה הממשלה את ההצעה , ובהחלטה מפורטת קבעה את דפוסי החג : עצרת ממלכתית שנתית ביד ושם ; אחת לחמש שנים עצרת גדולה ; אחת לעשר שנים אירוע המוני בשטח פתוח שיוכל להקיף רבבות משתתפים ; הנצחת כל הלוחמים היהודיים בצבאות השונים בנטיעת יער ובהקמת אנדרטה ; פעילות מיוחדת במערכת החינוך ובצה"ל ; והמרצת הרשויות המקומיות לקרוא רחובות וכיכרות בערים על שמם של הלוחמים . ואכן , מ1997– התקיימו עצרות ממלכתיות ב9– במאי ביד ושם , ובשנת , 2005 במלאת 60 שנה לניצחון , התקיימה עצרת מרכזית גדולה . את רבים מטרידה השאלה : מדוע דווקא היום המיוחד הזה , שנועד לציין את הניצחון על גדול צוררי עמנו בכל הדורות , נדחק לשוליו של לוח השנה של "היישוב" ושל המדינה , עד בואה של העלייה הגדולה מברית המועצות ? האם היה זה אחד מגילוייה של ה"פלשתינו–צנטריות , " אותה תסמונת שמקצת ההיסטוריונים טוענים שהיתה קיימת בחלק ממנהיגי היישוב , שהתמקדותם בהצלחת המפעל הציוני בא"י האפילה לעתים על ראיית צרכיו של העם היהודי ? האם אותה התמקדות במפעל הציוני בארץ , שהיתה טעונה במשקל עודף של "שלילת הגולה , " היא שמנעה מהשואה לתפוס את מקומה הראוי בשיח הציבורי הישראלי עד משפט אייכמן ? או שמא גברה דעתו של בןגוריון שלא התקיימה גבורה יהודית מאז בר–כוכבא ועד להקמת צה"ל , למעט מרד גטו ורשה , שכן המושג גבורה יהודית ראוי , לדידו , שיחול רק על מי שלוחמים במסגרת יהודית , ולא על חיילים יהודיים שמשרתים בצבאות זרים ? ואולי ההכרה שהיישוב חייב להיערך לקראת הקרב המכריע על הקמת המדינה היא שלא הותירה מקום לעניינים אחרים , בייחוד כאשר במאבק הזה הצבא הבריטי , שהיה שותפו של העם היהודי ושל היישוב בארץ במלחמה בנאצים , ואשר איתו ראוי לחגוג את חג הניצחון , נהפך לאויב ? או שמא רב היה באותן שנים חששו של בן–גוריון שציון יום הניצחון יבליט את חלקם של מורדי הגטאות והפרטיזנים , שרובם נמנו עם מפלגות השמאל , ואת חלקו של הצבא האדום , שהאהדה כלפיו היתה רבה ( שיריו הושרו בהתלהבות בתנועות הנוער , ה'תנ"ך' שלו , הספר אנשי פנפילוב , כיכב באוהלי הפלמ"ח , וסיפורי הגבורה מקרבות סטלינגרד ריגשו והלהיבו את הדמיון , ( ויסייע בכך למפלגות השמאל להגביר את כוחן ? כך או כך , בינתיים תוקן העוול ההיסטורי ויום הניצחון על הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה היה ליום מועד חגיגי מוכר במדינת ישראל . רק ימים יגידו אם החברה הישראלית תשכיל לעשות את היום הזה לחגה , ותכיר תודה ללוחמי כל החזיתות על מלחמתם למיגור הנאצים , או שמא תותיר אותו בבחינת "חג סקטוריאלי" של עולי ברית המועצות לשעבר . ל"ג בעומר בארי צימרמן ל"ג בעומר , שמלכתחילה נתפס גם בין פוסקי הלכות כ"קצת יום–טוב" ולא היה כרוך בציוויים הלכתיים , בתפילות או בטקסי פולחן מיוחדים , התאים מעצם טבעו להיעשות לחג בעל אופי לאומי–חילוני עם התעוררות התנועה הלאומית של העם היהודי . דבר זה החל להסתמן כבר בתפוצות , ונמשך ביתר שאת ביישוב החדש בארץ–ישראל ובמדינת ישראל . בראשית המאה ה21– נותר ל"ג בעומר , כחג המדורות וה"קומזיצים , " אהוב מאוד על הילדים , אך איבד הרבה מ"זהרו הלאומי . " כמו פורים וט"ו בשבט , שלא נמצאה להם מתכונת ראויה לחגיגה משפחתית , כך גם ל"ג בעומר הפך בדורות האחרונים להיות חגם של הילדים . מקורותיו של החג ל"ג בעומר חל בי"ח באייר . מכל מועדי ישראל הוא הסתום ביותר , הן מצד סמליו והן מצד פשרם והסיפור שאותו הם אמורים לספר . שלא כשאר שמות "תאריכיים , " ט"ו בשבט וט"ו באב , שמו של היום אינו מוענק לו על ידי ציון מועדו בלוח העברי , אלא על פי מקומו כיום השלושים ושלושה בסדר " ספירת העומר" ( אלומת השעורה הנקצרת ראשונה , ( המתחילה , לפי הגישה הפרושית , למחרת החג הראשון של הפסח ונמשכת 49 יום עד לחג השבועות . מצוות "ספירת העומר" נוהגת על פי מדרש החכמים לציוויה

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר