משפט, אתיקה, דת ורפואה בישראל

עמוד:354

על מצבו הרפואי והחלופות הטיפוליות האפשריות , ולחולה ניתנה הבחירה להסכים או לסרב לטיפול . כבוד האדם וחירותו העקרונות הנורמטיביים שמהם נגזרות זכויות החולים – הזכות לחירות , לשלמות הגוף ולפרטיות – נקבעו ב"חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , התשנ"ב . " 1992 – כעבור שנים אחדות , בשנת , 1996 חוקקה הכנסת את "חוק זכויות החולה , " כדי לעגן בו שורה של זכויות הנגזרות מעקרון האוטונומיה ואשר הוכרו בפסיקת בתי המשפט – לרבות הזכות להסכמה מדעת מצד המטופל לטיפול המוצע לו , הזכות לקבל מידע רפואי אישי והזכות לסודיות רפואית . על הקושי של החברה הישראלית ומוסדותיה , כולל ממסדה הרפואי , להסתגל לעקרונותיו של החוק הזה תלמד העובדה ש13– שנים חלפו מאז הועלתה לראשונה בכנסת הצעת החוק הראשונה להגנה על זכויות החולה ועד לקבלתו . אכן , השורש הרעיוני של מושג האוטונומיה של החולה נמצא בתפיסת עולם הומניסטית של ערך חירות הפרט . ערך זה מחייב הימנעות מהתערבות ברשות הפרט ובהתקשרויות חופשיות בין בני אדם . זוהי חירות במובן השלילי של חופש הפרט : אנו שוללים מהחברה את זכותה להתערב בענייניו האישיים של הפרט . אבל לחירות יש גם מובן חיובי , המחייב את החברה גם לכבד את משאלותיו ורצונותיו של הפרט , ולאפשר לו לעצב את חייו כראות עיניו על פי מטרותיו . זהו ערך האוטונומיה שביטא ישעיהו ברלין , במסתו הידועה "שני מושגים של חירות : " "המשמעות החיובית של המילה 'חירות' נובעת ממשאלתו של היחיד להיות אדון לעצמו . אני מבקש שחיי והחלטותי יהיו תלויים בי עצמי , לא בכוחות חיצוניים כלשהם . אני מבקש להיות מכשיר של פעולותי הרצוניות שלי , לא של זולתי ... מכוון עצמי ולא מופעל על ידי הטבע החיצון או על ידי בני אדם אחרים , כאילו הייתי חפץ . ... אני מבקש מעל לכול להיות מודע לעצמי כיצור חושב , רוצה , פעיל , נושא באחריות לבחירותי ומסוגל להסבירן על ידי התייחסות לרעיונותי ולמטרותי . " בישראל , כמו במדינות דמוקרטיות אחרות , ערך זה של האוטונומיה הוא עמוד התווך של היחסים המשפטיים בין רופאים לחולים , כפי שהסביר הפרופ ' עמוס שפירא . הגישה הזאת משאירה מקום לפרט לנהל את ענייניו ולהחליט החלטות בנוגע לחייו על פי השקפת עולמו הערכית , בהתאם לצו מצפונו , לאמונתו הדתית ולמורשתו התרבותית . אבל בישראל יש השפעה ציבורית ונורמטיבית גם לגישה הטוענת כי בהיות מדינת ישראל מדינה יהודית יש לפעול בה על פי ערכי ההלכה והמורשת היהודית . ערכים יהודיים סיבות חברתיות ותרבותיות שונות הביאו לכך שיהודים מילאו תפקיד מיוחד בעולם הרפואה . הדבר בא לידי ביטוי בעובדה ש 29 % – מזוכי פרס נובל לרפואה הם יהודים . אין פלא שרופאים יהודיים היו מעורבים , לאורך ההיסטוריה , בהתמודדות עם דילמות אתיות . יש הקושרים זאת למה שהם מכנים "קרבה טבעית" בין יהדות לרפואה . אמר על כך הרב עמנואל יעקובוביץ , מגדולי העוסקים בשאלות הלכה ורפואה : "אין כמעט ספק שמכל המדעים המעשיים , הרפואה היא זו אשר עמה נהנית היהדות , היסטורית ואינטלקטואלית , מ 9 רבה טבעית , ואשר ביחס אליה מתאים ביותר המשפט העברי כדי ליישם את כלליו המוסריים המנומקים והפרגמטיים . " אחרים מבליטים דווקא את הדמיון בהתמודדות האתית של שלוש הדתות המונותיאיסטיות , וזאת בלי להתעלם מהבדלי גישה ביניהן בשאלות ספציפיות . מכל מקום , בחינה היסטורית של יחס פוסקי הלכה אל הרפואה מורה על תמונה מורכבת יותר . אחת הדוגמאות הבולטות להתנגשות בין פוסקי הלכה למדע הרפואה התחוללה בפרוסיה , בשלהי המאה ה , 18– בפרשה הידועה כ"פולמוס הלנת המתים . " מדע הרפואה באותה העת ציור דיוקן של החת"ם סופר . פוסקים רבים התנגדו לנתיחת מתים בנימוק שזו נוגדת את ההלכה היהודית . החת"ם סופר טען שסטודנט יהודי לרפואה אין לו ללמוד אפילו מניתוח גוויותיהם של נוצרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא