עלייתה ושקיעתה של תנועת העבודה הישראלית

עמוד:312

שנקראה "תורת השלבים : " בשלב הראשון יש לרכז את המאמץ בבניין משק וחברה . בשלב השני יתנהל המאבק על צביונה הסוציאליסטי של החברה . ה"חלוצים , " בעיקר של "ההתיישבות העובדת , " שהיו בקו הראשון של המאבק על בניין הארץ ויישובה , אבל לא רק הם , נדרשו לקבל עליהם ירידה בתנאי חייהם , מתוך אמונה שהדבר משרת את המטרה של הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ–ישראל . מטרה זו נתפסה כמשותפת לכל המעמדות ועצם קיומה לא נראה כמתיישב עם מושג מלחמת המעמדות , ואף שהיא לא ניטרלה לגמרי את מאבק הפועלים להטבת תנאי חייהם , היא מיתנה אותו לא במעט . המשימה של הקמת הבית הלאומי היהודי , שהתנהלה מתוך מאבק המופנה בעיקרו כלפי חוץ , כלפי ההתנגדות של הערבים תושבי הארץ וכלפי שלטונות המנדט הבריטי , שנתפסו כמנסים לעכב את קצב התפתחותו של הבית הלאומי היהודי , הקנתה עדיפות לסולידריות הלאומית על פני הסולידריות המעמדית . הסולידריות הלאומית נחשבה לנשק במאבק המשותף , וכל דבר הפוגע בה נתפס כשלילי , ובכלל זה מלחמת המעמדות והפילוג בין מפלגות האופייני למשטר דמוקרטי , שנראה כנוגד את אידיאל "אחדות העם" של האידיאולוגיה הלאומית–לאומנית האינטגרטיבית , אידיאולוגיה המטשטשת פערים מעמדיים . בהקשר הזה שימשו הכינויים ימין ושמאל ביישוב היהודי שלפני הקמת המדינה יותר כמציינים את הדגשים שבאופייה של החברה החדשה שתוקם בארץ , אם זו תהיה – כטרמינולוגיה שהיתה מקובלת אז – "אזרחית" וקרובה לאתוס הקפיטליסטי , או "פועלית" ודוגלת באתוס הסוציאליסטי , ולא כדברים שיש להם השלכות מיידיות על המערכת הפוליטית–החברתית . בתקופה שלפני הקמת המדינה היתה במחנה הפועלי הציוני בארץ מפלגה אחת דומיננטית , מפא"י . ( ר' הערכים ציונות סוציאליסטית , דוד בן–גוריון וברל כצנלסון במדור תנועות לאומיות וחברתיות ( . קבוצות שמאליות רדיקליות יותר , כגון " השומר הצעיר , " ואחר כך גם "התנועה לאחדות העבודה , " שהתפלגה בשנת 1944 ממפא"י , לא הצליחו לערער את הדומיננטיות הזאת . גם איחודן בינואר 1948 במסגרת מפ"ם לא הביא לשינוי ממשי ביחסי הכוחות . שיתוף הפעולה שהיה קיים בתחומי חיים רבים כל כך גבר על הגורמים המפרידים בין המפלגות המאורגנות בהסתדרות . התפקיד המרכזי שמילאה תנועת הפועלים הציוניתהסוציאליסטית , בתקופת המנדט , בהקמת התשתית לכלכלה הלאומית ובמאבק הפוליטי ( וגם הצבאי ) שקדם להקמתה של מדינת ישראל , ביסס את ההגמוניה שלה ביישוב . ב15– השנים האחרונות שלפני הקמת המדינה היו מפלגות ההסתדרות , ובראשן מפא"י , דומיננטיות , ולמעשה שליטות , ב"מוסדות הלאומיים , " גם בהנהלה הציונית וגם בוועד הלאומי . עם זאת היה המאבק הפנימי על ההגמוניה , בין מפא"י לבין מפלגות האופוזיציה ההסתדרותית , חריף למדי . בשנות ה40– עלה כוחן של מפלגות השמאל בהסתדרות , ובבחירות להסתדרות בתקופה שלפני הקמת המדינה היתה במחנה הפועלי-ציוני בארץ מפלגה דומיננטית אחת , מפא"י . בתמונה : בחירות ראשונות לוועידת ההסתדרות בעפולה , 1927

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא